42. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעת בחרה שלא לעשות שימוש בסעד הביטול, ועל כן אין נפקות להפרת החוזה על-ידי דורי בניה. דין טענה זו להידחות. סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה קובע חיוב חוזי של הנתבעת לשאת בתשלומים שיושתו על דורי בניה כלפי התובעת. בחיוב חוזי זה נכרכה דרישת שיתוף הפעולה, ובהיעדר עדות אחרת לגבי כוונת הצדדים אני סבור כי יש לראות בדרישה זו משום תנאי להתגבשות החיוב שקיבלה על עצמה הנתבעת במסגרת החוזה. אין אפוא בסיס משפטי לטענה כי הנתבעת צריכה הייתה לשגר הודעה בדבר ביטול הסכם קבלנות המשנה, על מנת שתעמוד לה הטענה כי בהיעדר שיתוף פעולה לא קמה חובת התשלום. עוד יש להדגיש כי בהתכתבויות בין הנתבעת לבין הנאמנים הבהירה הראשונה כי היא רואה באי-הגשת ערעור על פסק-הדין משום הפרה של חובת שיתוף הפעולה לפי סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, על כל המשתמע מכך; ובמכתב מיום 7.7.2020 הודיעה לנאמנים כי "לאור הפרת ההתחייבות לשיתוף פעולה כאמור לעיל, מודיעה בזאת מרשתי, כי ככל שקיימת לה חובת שיפוי או פיצוי (שמוכחשת), בכל הנוגע למערכת היחסים בין אדלטק לבין דורי בניה, הרי שזו בטלה ומבוטלת" (ראו נספחים כ ו-כ"א לבקשה למתן רשות להתגונן, וכן נספח כ"ג).
43. יוער, כי הטענות שהעלתה הנתבעת בסיכומי התשובה בנושא "התנאי המתלה" ו"הודעת הביטול" – אינן משכנעות, ולדידי הן במידה רבה לא רלוונטיות. ברי כי הוראת סעיף 5.4 (או דרישת שיתוף הפעולה) אינה תנאי מתלה לתוקפו של הסכם קבלנות המשנה בכללותו. כאמור, סעיף 5.4 הוא תניה המטילה על הנתבעת חובת שיפוי קונקרטית, בכפוף לתנאים מסוימים שעיקרם שיתוף פעולה בין הצדדים ואישור מראש לכל תשלום. בהתאם, התגבשות הזכות לדרוש תשלום מכוח ההתחייבות שבסעיף 5.4 מותנית בשיתוף פעולה כאמור. עוד יצוין למען הסדר הטוב כי בסיכומי הצדדים הועלו מספר טענות נוספות שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה. כך למשל, איני סבור כי הטענה לגבי הרישום בדו"חות הכספיים של הנתבעת משנת 2018 משליכה על המסקנות העולות מהדיון לעיל, ומקובלות עליי טענות הנתבעת בעניין זה. בדומה, גם הטענה כי הנתבעת בחרה שלא להגיש בעצמה ערעור על פסק-הדין מוקשה בעיני, בהינתן שהנתבעת לא הייתה בעלת דין בת"א 46859-07-16, לא התקיים בעניינה "משפט נלווה" ולא ניתנה הכרעה שיפוטית בדבר זכויותיה. לבסוף, אציין כי למקרא החומר שלפניי נותרו בליבי תהיות גם לגבי התנהלותה של הנתבעת, אולם תהיות אלה לא בא זכרן בסיכומיה של התובעת ולא לובנו – עובדתית ומשפטית – בגדרי ההליך דנן.
סוף דבר
44. לאור המקובץ מצאתי כי יש לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, בשים לב לכלל השיקולים לרבות היקף התביעה, החשבוניות שצורפו לסיכומים, וכן המתווה הדיוני החסכוני שעליו הסכימו הצדדים, תישא התובעת בשכר טרחת עורכי-הדין של הנתבעת בסך של 100,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.