בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 29436-09-20 אדלטק אחזקות 2006 בע"מ נ' קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ
לפני כבוד השופט גיא שני
התובעת
אדלטק אחזקות 2006 בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד ברקמן ושות'
נגד
הנתבעת קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קוסטליץ ושות'
פסק דין
1. לפניי תביעה כספית שבה מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,716,700 ₪ בתוספת מע"מ, זאת מכוח התחייבות שנטלה על עצמה, כך נטען, במסגרת הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה.
התביעה הוגשה "בסדר דין מקוצר" – מושג שעבר בינתיים מן העולם. בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.4.2021 באו הצדדים לכלל הסכמה כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן, וכי בית המשפט ייתן פסק-דין בתיק על-יסוד סיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות.
תשתית עובדתית
2. התובעת הגישה בשנת 2016 תביעה בסך של למעלה מ-15 מיליון ₪ נגד חברה בשם א. דורי בניה בע"מ (להלן: דורי בניה) – ת"א 46859-07-16. ביסוד התביעה עמד הסכם שנחתם בין התובעת לבין דורי בניה (בשנת 2010), אשר לפיו תשלם האחרונה לראשונה "דמי ייזום" בשיעור של 5% מכל תשלום שיתקבל מחברת Wood Group בגין עבודות קבלניות שתבצע עבורה דורי בניה. ביום 24.5.2020 ניתן פסק-דין בת"א 46859-07-16 (על-ידי כבוד השופטת ה' סילש), שבו חויבה דורי בניה לשלם לתובעת סך של 12,006,430 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.
3. ביני לביני, הגישה התובעת במסגרת ת"א 46859-07-16 בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים של דורי בניה, בטענה כי זו-האחרונה נתונה במצב כלכלי רעוע וכי קיים חשש להכבדה על מימוש פסק דין לטובתה, ככל שיינתן. ביום 20.3.2017 נערך דיון בבקשה ולתמונה נכנסה הנתבעת, אשר החזיקה אז בכל מניותיה של דורי בניה. הדיון הסתיים בהחלטה שנתנה תוקף להסכמות בין הצדדים, אשר לפיהן הבקשה להטלת עיקולים זמניים תימחק כנגד התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת (להלן: ההתחייבות). וזו לשון ההתחייבות:
בהמשך לדיון שהתקיים ביום 20.3.2017 בתיק שבנדון, ובכפוף לאמור בפרוטוקול הדיון האמור ובהחלטת בית המשפט מיום 20.3.2017, הרינו לאשר כדלקמן:
1. ככל שלאחר מתן פסק דין חלוט בתובענה שבנדון, תפנה התובעת אל קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ (להלן: קבוצת לוזון) דרישה מכוח סעיף 5.4 להסכם שבין קבוצת לוזון לבין הנתבעת מיום 8.9.2011 (להלן: ההסכם), כי קבוצת לוזון תשלם לה את הסכומים שנפסקו בפסק הדין, וזאת כצד שלישי שההתחייבות היא לטובתו, כי אז מתחייבת קבוצת לוזון שלא לטעון שההתחייבות בסעיף הנ"ל איננה התחייבות לטובת צד שלישי, קרי לטובת התובעת, שניתנה לתובעת הודעה על קיומה.
2. מובהר בזאת, כאמור גם בסעיף 5.4 להסכם, כי הוראותיו מוגבלות לפניה עד לסך המצטבר של 3,100,000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר ארה"ב.
3. עוד מובהר למען הסר ספק כי אין במכתבנו זה כדי לגרוע מכל טענה אחרת, כמו גם אין בו כדי להכיר או להעיד על זכאות כלשהי שלכם (או מי מטעמכם) לקבלת דמי ייזום ו/או תיווך בקשר עם פרויקט דוראד, כמו גם זכאות לקבלת כל תמורה אחרת.
4. התחייבות זו לא ניתנה בחלל ריק, אלא באה על רקע הסכם שנחתם בשנת 2011 בין הנתבעת לבין דורי בניה (להלן: הסכם קבלנות המשנה), הכולל סעיף שיפוי – הוא סעיף 5.4 הקובע כהאי לישנא:
ידוע לצדדים כי לצד שלישי, אשר איננו קבלן משנה בפרויקט, תביעות, שעילתם הנטענת טרם חתימת הסכם זה, לקבלת סכומים בקשר עם הפרויקט, תביעות השנויות במחלוקת עם הצד השלישי. מוסכם במפורש בין הצדדים כי במידה ותהיינה לקבלן המשנה בקשר לפרוייקט ו/או חוזה זה עלויות עקיפות של תשלומים לצד השלישי הנ"ל, הקבלן יהא אחראי לתשלום עלויות אלו על חשבונו באם וככל שתהיינה וזאת עד לסכום שלא יעלה במצטבר על 3,100,000 US$ בתוספת מע"מ. הקבלן וקבלן המשנה ישתפו פעולה בניסיון לייתר את העלויות העקיפות כאמור, ובכל מקרה קבלן המשנה לא ישלמם ללא קבלת אישור הקבלן מראש ובכתב. עוד מוסכם כי כל תביעה ו/או דרישה בגין ו/או בקשר לעלויות העקיפות הנ"ל שתופנה לקבלן המשנה תטופל בלעדית על חשבון ובאחריות הקבלן אשר ישפה ויפצה את קבלן המשנה על כל הוצאה ו/או נזק שיהיו לו (באם וככל שיהיו) בגין ו/או בקשר לתביעה ו/או דרישה כאמור, וזאת כאמור עד לסכום שלא יעלה במצטבר על 3,100,000 US$ בתוספת מע"מ.
ייאמר מיד כי אין מחלוקת ש"הצד השלישי" הנזכר בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה הוא התובעת, וכי הסכום שבו חויבה דורי בניה בת"א 46859-07-16 בא בגדרי "עלויות עקיפות של תשלומים לצד השלישי".
5. הנה אפוא, בשנת 2011, במסגרת סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, התחייבה הנתבעת לשפות את חברת הבת שלה, דורי בניה, בגין "עלויות עקיפות של תשלומים לצד השלישי [התובעת]", עד לסכום של 3.1 מיליון דולר; ובשנת 2017, במסגרת ההתחייבות שמסרה הנתבעת לתובעת כנגד הסרת הבקשה להטלת עיקולים זמניים, נכתב כי ככל שהתובעת תפנה לנתבעת דרישת תשלום מכוח סעיף 5.4 הנ"ל, "וזאת כצד שלישי שההתחייבות היא לטובתו", אזי מתחייבת הנתבעת "שלא לטעון שההתחייבות בסעיף הנ"ל איננה התחייבות לטובת צד שלישי, קרי לטובת התובעת, שניתנה לתובעת הודעה על קיומה".
6. ביום 12.7.2020 שיגרה התובעת לנתבעת דרישה לתשלום הסכומים שנפסקו לחובת דורי בניה בת"א 46859-07-16 (עד לסך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ), בהתאם להתחייבות. הדרישה נדחתה. עמדתה של הנתבעת, בתמצית, הייתה ועודנה כי דורי בניה – שעוד לפני פסק-הדין בת"א 46859-07-16 נכנסה להליכי חדלות פירעון (ועל כך יורחב בהמשך) – מיאנה להגיש ערעור על פסק-הדין או בקשה לביטולו, ובכך הפרה את דרישת שיתוף הפעולה המעוגנת בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה ("הקבלן וקבלן המשנה ישתפו פעולה בניסיון לייתר את העלויות העקיפות כאמור..."). עובדה זו – כך לשיטת הנתבעת – מאיינת את חובת השיפוי, ועל-פי דיני החוזים טענה זו כלפי דורי בניה שרירה וקיימת גם כלפי התובעת, כמוטב בחוזה לטובת צד שלישיפרםפ.
מכאן התביעה שלפניי.
עיקרי המחלוקת – על-פי סיכומי הצדדים
7. התובעת טוענת כי ההתחייבות של הנתבעת כלפיה – זו שניתנה כנגד מחיקת הבקשה לביטול עיקולים זמניים – מותנית בשני תנאים בלבד: הראשון, קיומו של פסק-דין חלוט בת"א 46859-07-16, והאחר, העברת דרישת תשלום. לדעת התובעת, כך עולה מהלשון הפשוטה והמפורשת של ההתחייבות, ואין כל כפיפות לקיום התנאים הנקובים בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה. התובעת גורסת כי סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה מסדיר את ההתנהלות בין הנתבעת לבין דורי בניה בתקופת ניהול התביעה ועד למתן פסק-דין חלוט. התנהלות זו (שלתובעת אין השפעה עליה) אינה יכולה להפקיע את חבותה של הנתבעת כלפי התובעת לאחר פסק-דין חלוט – חבות זו תלויה רק בקיום תנאי ההתחייבות. התובעת סבורה כי מסקנה זו נגזרת לא רק מלשון ההתחייבות אלא גם מתכליתה – מתן מענה לחשש של התובעת מפני חוסר אפשרות להיפרע מדורי בניה, מחד גיסא, ולחשש של הנתבעת מפני הטלת עיקולים זמניים שיחמירו את המצב הפיננסי של חברת-הבת דורי בניה, מאידך גיסא.
8. התובעת מוסיפה וטוענת כי עמדתה של הנתבעת, המכפיפה את תוקף ההתחייבות לקיומם של תנאי סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, מובילה לפרשנות אבסורדית ובלתי סבירה, המרוקנת את הסכם הפשרה מתוכן; פרשנות שלפיה כנגד הסכמתה של התובעת למחיקת הבקשה לעיקולים זמניים ניתנה התחייבות בעלמא התלויה ברצונה הטוב של הנתבעת. זאת ועוד: התובעת מציינת כי הנתבעת עצמה רשמה בדו"חות הכספיים לשנת 2018 כי "במקרה בו תחויב דורי בניה בתשלום כאמור, אזי החברה תהיה אחראית לתשלום עלויות אלה עד לסך של 3.1 מיליון דולר, בתוספת מע"מ". בדומה, אף הנאמנים של דורי בניה עדכנו את בית המשפט של חדלות פירעון על-אודות התחייבות ישירה של הנתבעת כלפי התובעת לתשלום סכום פסק-הדין עד תקרה של 3.1 מיליון דולר.
9. לשיטת התובעת, טענתה של הנתבעת בדבר הפרת סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה היא טענה מסוג "הודאה והדחה", ועל כן נטל ההוכחה מונח לפתחה. נטל זה לא הורם. בהקשר זה מדגישה התובעת בין היתר כי הנאמנים של דורי בניה באו להחלטה עניינית ומנומקת שלא להגיש ערעור על פסק-הדין בת"א 46859-07-16, זאת לאחר שיג-ושיח עם הנתבעת. סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה אמנם כולל דרישה בדבר שיתוף פעולה בין דורי בניה לבין הנתבעת בכל הקשור לניסיון לייתר את התשלומים לתובעת, אך אין בו כדי לאיין את שיקול הדעת של דורי בניה או להטיל עליה חובה להגיש ערעור על פסק-הדין בהליך. מה עוד שהנתבעת בחרה שלא להגיש בעצמה ערעור על פסק-הדין, ושלא לפנות לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה להורות לנאמנים להגיש ערעור.
10. התובעת גורסת עוד כי הנתבעת אינה יכולה להיבנות מטענה בדבר הפרת סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, משום שלא עשתה שימוש בסעד הביטול, ואף לא הגישה תובענה נגד דורי בניה לביטול ההסכם. יתרה מכך, ההתחייבות הישירה שנטלה על עצמה הנתבעת כלפי התובעת – כנגד מחיקת הבקשה לעיקולים זמניים – ניתנה במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף שלהחלטה; הנתבעת מעולם לא הגישה תובענה עצמאית לביטול הסכם הפשרה וממילא ההסכם (וההתחייבות הכלולה בו) ממשיך ולחייב אותה.
11. הנתבעת מצדה גורסת כי ההתחייבות שנתנה לתובעת היא "שלא לטעון שההתחייבות בסעיף הנ"ל [סעיף 5.4 – ג.ש.] איננה התחייבות לטובת צד שלישי, קרי לטובת התובעת, שניתנה לתובעת הודעה על קיומה". כלומר, מדובר בהתחייבות שלא לטעון כי סעיפים 34 ו-36(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) אינם מתקיימים בענייננו. אולם – כך הנתבעת – אין כאן ויתור על טענה לפי סעיף 37 לחוק החוזים, המורה כי "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחוב תעמוד לו גם כלפי המוטב". לשון אחרת: ההתחייבות אמנם הופכת את סעיף 5.4 לחוזה לטובת צד שלישי, אך אינה מקנה לתובעת זכאות אוטומטית לתשלום, וכל טענה שיש לנתבעת כלפי דורי בניה לגבי אי-התקיימות התנאים הנקובים בסעיף 5.4, עומדת לה גם כלפי הנתבעת.
12. הנתבעת סבורה כי לשון ההתחייבות ברורה וחד-משמעית, וכי לא ניתן לעשות בה "מקצה שיפורים" בדיעבד. הנתבעת מדגישה כי אילו דורי בניה הייתה מקיימת את כל התנאים המנויים בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, לא הייתה עומדת לנתבעת כל טענה בעניין זה. אלא שדורי בניה לא עשתה כן, כלומר לא שיתפה פעולה עם הנתבעת "בניסיון לייתר את העלויות העקיפות". הנתבעת טוענת עוד כי הדיווחים בדו"חות הכספיים שלה אינם מהווים "הודאה" כטענתה של התובעת, וגם בדו"חות אלה צוינה הכפיפות להתקיימותם של התנאים הנקובים בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה. אשר לאמירות שהשמיעו הנאמנים של דורי בניה – אלה אינן מחייבות את הנתבעת במאומה.
13. הנתבעת מוסיפה ומדגישה כי התובעת מעולם לא שיגרה לה דרישת תשלום מכוח סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, ולא טענה בכתב התביעה להתקיימות התנאים של סעיף 5.4. משכך, סבורה הנתבעת כי נשמטת הקרקע מתחת לזכות התביעה של התובעת, ודין ההליך סילוק על-הסף. מעבר לכך, הנטל להוכיח את התקיימות התנאים של סעיף 5.4 מונח לפתחה של התובעת, ומכל מקום הנתבעת הוכיחה כי תנאים אלה – כולם – לא התקיימו. בהקשר זה מציינת הנתבעת כי התובעת, וכן דורי בניה (באמצעות הנאמנים), לא עדכנו את בית המשפט שדן בת"א 46859-07-16 לגבי הליכי חדלות הפירעון שנפתחו (בשנת 2019) נגד דורי בניה ולגבי צו הקפאת ההליכים. בשל כך ניתן פסק-הדין בת"א 46859-07-16, ולאחר מכן סירבו הנאמנים לדרישתה של הנתבעת לערער על פסק-הדין או לעתור לביטולו – משמע לא קיימו את חובת שיתוף הפעולה המעוגנת בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, ולא אפשרו לנתבעת לטפל באופן בלעדי בהגשת ערעור.
14. זאת ועוד, מדו"ח שהגישו הנאמנים ביום 10.7.2020 התחוור לנתבעת כי דורי בניה (באמצעות הנאמנים) הגיעה להסכמה עם התובעת, ללא ידיעתה ואישורה של הנתבעת, כי לא יוגש ערעור על פסק-הדין בת"א 46859-07-16, וכי תביעת החוב של התובעת תופחת לסך של 3.1 מיליון דולר בתוספת מע"מ, בקיזוז כל סכום שהתובעת תגבה מהנתבעת. אף זו – לטענת הנתבעת – הפרה של תנאי סעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה. במצב דברים זה, סבורה הנתבעת כי תנאי מתלה לקיום החיוב החוזי לא התקיים, ועל כן זכות השיפוי בטלה מאליה ואין כל צורך בשיגור הודעת ביטול (מכל מקום, כך טוענת הנתבעת, הודעת ביטול הועברה לדורי בניה).
15. התובעת הגישה סיכומי תשובה. לשיטתה, ההתחייבות נשוא התביעה לא הוכפפה לתנאי מתלה כלשהו, וסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה אינו בגדר תנאי מתלה. התובעת גם חולקת על כך שהועברה הודעת ביטול – לדבריה עסקינן "בניסיון משולל יסוד וחסר תום לב להתנער מסעיף בודד בהסכם קבלנות המשנה". לבסוף, טוענת התובעת כי אף אם הנתבעת שיגרה הודעת ביטול לדורי בניה, הרי אין בה כדי להפקיע את זכותה של התובעת – הצד השלישי – שהתגבשה זה מכבר.
לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
דיון
16. כפי שצוין לעיל, הצדדים באו להסכמה דיונית שלפיה בית המשפט יכריע במחלוקת על-יסוד סיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות. היוזמה למתווה דיוני זה באה מפיו של ב"כ התובעת בדיון (הראשון) שנערך ביום 6.4.2021, וב"כ הנתבעת החרה החזיק אחריו. סיכומים אכן הוגשו בהתאם למתווה הדיוני, ולאחר עיון בהם זימנתי את באי-כוח הצדדים לדיון נוסף, העליתי סימני שאלה מסוימים ואפשרתי לשקול בשנית שמא ראוי להרחיב את היריעה ולהעמיק את הבירור. בעלי הדין לא ראו עין בעין עם תהייה-המלצה זו, הבהירו כי מצאו לנכון ליטול "סיכון משפטי", וחזרו על עתירתם המשותפת כי בית המשפט יכריע על-בסיס סיכומים בכתב כפי שהוגשו, ללא עדויות.
רצונם של הצדדים – כבודם, ושיקוליהם עמם. כך במיוחד שעה שעסקינן בחברות מסחריות המכלכלות את צעדיהן היטב ומיוצגות כדבעי.
17. שתי סוגיות מרכזיות מונחות לפניי: סוגיה ראשונה - פרשנות ומשמעות ההתחייבות שמסרה הנתבעת לתובעת כנגד מחיקת הבקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסים של דורי בניה; וסוגיה שניה - התקיימות התנאים הנקובים בסעיף 5.4 להסכם קבלנות המשנה, המהווה חוזה לטובת צד שלישי, ושאלות-משנה הקשורות בכך. אדון בסוגיות אלה כסדרן.