93. לסיכום המחלוקת הנוכחית – הנתבעים נהגו שלא כדין ביחס לתשלום של התובעת, ובכל הקשור לעבודתה כשיננית, הן במרפאה והן בעמותה. הנתבעים לא השכילו לסתור את גרסתה האמינה והרציפה של התובעת לגבי הסיכום עימה בעת תחילת העבודה, בשני מקומות העבודה, כי מהתמורה שתתקבל מהטיפולים שאותם היא תבצע, היא תקבל אחוז מוסכם (40%, ולאחר מכן 50%), וללא הורדות וניכויים כלשהם (מלבד ניכויי עובד 'רגילים').
94. ייתכן שהנתבעים נהגו כך, היות שהם סברו שיש לראות בתובעת כעצמאית. נפנה לטענתה של התובעת בתצהירה, שחזרה גם בעדותה, כי "... [ש]ד"ר פורמן הסביר לי בשיחה האחרונה שלנו, בבירור שלי מולו לגבי השכר. הסביר לי אני נותן לך לקוחות ואת משלמת את ההוצאות, את עובדת כפרטית, כעצמאית אצלי". הנתבע לא התכחש לכך, וציין בעצמו ש"זה כמו שותפות מסוימת עם המרפאה". דא עקא, שהתובעת היתה, כאמור לעיל, עובדת שכירה לכל דבר ועניין – הן במרפאה והן בעמותה.
95. זאת ועוד – בניגוד לעניין בן דוד, הוכח לפנינו, כך:
- התובעת לא הסכימה לדרך חישוב השכר לכל אורך שנות העסקתה על ידי הנתבעים, ולא הוכחה הסכמה בעל-פה ו/או בכתב עימה, שאיפשרה לנתבעים לנהוג כפי שהם נהגו;
--- סוף עמוד 29 ---
- התובעת לא קיבלה דיווחים שוטפים בדבר שכרה, והיא לא עקבה ובדקה אחר נושא תשלום שכרה;
- התובעת כלל לא קיבלה הסבר מהנתבעים לגבי שכרה, לא הסבר מפורט, ואף לא הסבר כללי. למעשה, כאשר היא ביקשה הסברים, הם לא ניתנו לה, והנתבעים התחמקו שוב ושוב ממתן מענה ענייני, ונקטו במדיניות של הסתרה והכחשה – עד כדי ענישה של פטרונלה, שניסתה להעביר לתובעת מידע;
- דרך חישוב השכר לא היתה מובנת לתובעת כלל. למעשה, הנתבעים עצמם לא הצליחו להסביר את דרך חישוב השכר לאורך מהלך ההליך, וסיפקו לבית הדין הסברים מגומגמים, חלקיים ולא ברורים. הנתבעים אפילו טענו ששכרה של התובעת שולם ביתר;
- לא הוכח ששכרה של המערערת היה גבוה באופן משמעותי משכר המינימום.
96. מנגד, הנתבעים כלל לא הוכיחו את גרסתם, ובעיקר לגבי שתי טענות, כמפורט להלן:
- אשר למע"מ – לא הוכח כי סוכם עם התובעת לגבי חישוב התמורה האחוזית, לאחר ניכויי המע"מ. נשוב פעם נוספת לדוגמא שכבר צוינה דלעיל, במהלך פסק הדין – אם עלות העסקה היתה 117 ₪, טוענים הנתבעים כי ה-40% של התובעת צריכים להיגזר מ-100 ₪, בלבד, היות ש-17 ₪ מתוך ה-117 ₪, כלל אינם מגיעים לכיסם, כי אם לרשויות המס / מע"מ[21] ("להוריד את המע"מ שזה של המדינה", כלשון הנתבע).