"הייתה אסיפה כללית בעמותה. שבו הוחלט על ידי ההנהלה לעשות תוכנית הבראה. ואז הורידו לרופאים לכולם אחוז מסוים מהשכר. ונעשה לכולם שיחת שימוע. וגב' סוהאד אמרה "לא, אני לא מסכימה" ובזה גמרה את הסיפור. ואז התחילה לעשות נזק למרפאה."
129. בהמשך, שוב התבלבל הנתבע בעדותו. תחילה, כאשר נשאל מתי התובעת התפטרה לשיטתו, הוא ציין ש"אני לא זוכר". בהמשך, הוא טען (לראשונה), ש"היא לא אמרה לי את זה באותה, באותה ישיבה. היא אחר כך אמרה לי
--- סוף עמוד 38 ---
שהיא לא מסכימה", וטען כי דברים אלה נאמרו על ידי התובעת עוד ביום הפגישה האישית ("באותו יום אחרי השיחה הזאת").
130. הנתבע אף הסכים שאין לו תיעוד של אותה שיחה נטענת, אבל טען ש"... יש לי עדים". כאשר נשאל מיהם, הוא לא אמר שמות מפורשים, וציין ש"... נשאל במכון מי היה לידי ואז אני, אני אביא את זה", ואף ציין ש"אני אמצא את העד שיעיד על זה". הנתבע אף אמר, ש"אני חושב שהיועץ המשפטי היה לידי. ואני אשאל אותו והוא יבוא להעיד".
131. עם זאת, הנתבעים לא הביאו כל עד ביחס למחלוקת הנוכחית, וברי כי הדבר פועל לחובת גרסת הנתבע (שממילא, כאמור לעיל, צוינה לראשונה בעדותו). ולבסוף, ואחרי כל אלה, וכאשר עומת עם כך שגרסתו סותרת את הנטען בתצהירו, ציין הנתבע ש"ככה אני זוכר את זה. יכול להיות שעדיין מעורפל אחרי כל כך הרבה שנים. אבל ככה אני זוכר את זה". ברי כי סקירת כלל טענותיו של הנתבע ביחס למחלוקת הנוכחית, מעלה כי המדובר בגרסה שלא ניתן להסתמך עליה[36].
132. האם התובעת גרמה נזק למרפאה לאחר עזיבתה – הנתבעים טוענים כי לאחר עזיבת העבודה, החלה התובעת לגרום נזקים למרפאה, באמצעות יצירת קשר עם מטופלים, שבעקבות כך החלו להגיע בזמנים שלא תואמו להם. הנתבע טען בעדותו ש"פציינטים התחילו להגיע שלא הופיעו ביומן". עוד הוא אמר, ש"מספר פציינטים גם סיפרו לי שנאמר להם לבוא בשעות שאני איננו. והתקבולים שלהם גם לא היו בחשבון".
133. עם זאת, טענת הנתבעים לא גובתה על ידם באסמכתה כלשהי, לרבות שלא באמצעות דוגמאות לאותם מטופלים העלומים שעליהם פירט הנתבע בעדותו. הנתבע אף נאלץ להודות שאי-הבאת ראיות ועדויות בהקשר זה, מטעמו, "זה לא בסדר". משכך, הטענה נדחית על ידינו.
134. לסיכום המחלוקת הנוכחית – התובעת פוטרה על ידי הנתבעים מעבודתה במרפאה ובעמותה, ומשכך היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. משני מקומות העבודה. נוסף לכך, משעה שאין חולק כי לא נערך