טענת הקיזוז
9. מעיון בטענות הנתבע, שכאמור אינו מיוצג, עולה כי למעשה טענת ההגנה שלו היא טענת קיזוז. לטענתו, התובע לא סיים את העבודה של הוצאת העוגנים, ולכן והיות שנגרמו לנתבע נזקים עקב כך, הוא לא חייב לתובע את סכום התביעה כאן.
10. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים") קובע, כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".
11. עסקת הוצאת העוגנים היא עסקה נפרדת מהעסקה נשוא התיק שבפניי, שהיא עסקה לביצוע קציר, הכנת חבילות והובלתן למחסן, כך שאין מדובר בעסקה אחת ואין הטענה נכנסת בגדר סעיף 53(א) רישא לחוק החוזים.
12. אני סבורה שהטענה אף לא עומדת בתנאי סעיף 53(א) סיפא לחוק החוזים.
13. טענת הקיזוז חייבת להיות מפורטת ולהציג במדויק את מערכת הנתונים עליה היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. טענת קיזוז שמועלית בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת המצדיקה דיון לגופה (ראה למשל ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ(2) 765, 769).
14. טענותיו של הנתבע בעניין הסכם הוצאת העוגנים הן טענות כלליות וסתמיות, הנתבע שינה את גרסתו בעניין העוגנים מספר פעמים, ולא הביא כל פירוט בעניין העלויות הנטענות או הנזקים הנטענים.
מכאן, הרי שמדובר בחיובים לא קצובים ולכן גם סעיף 53(א) סיפא לחוק החוזים לא חל.
15. לכן, ומבלי לקבוע כל עמדה או מסמרות בקשר עם טענות הנתבע לגופן, אין הן בגדר טענת קיזוז שיכולה לשמש כהגנה בתיק שבפניי, וזאת בין אם מכח היות העסקאות שתי עסקאות שונות, ובין אם מכח היות החיובים בגין העסקה השניה, של הוצאת העוגנים, חיובים לא קצובים.
סכום התביעה
16. הנתבע לא העלה כל טענה בקשר עם ההסכם והעבודה נשוא תיק זה, לא הבהיר האם התובע ביצע את הקציר, הכנת חבילות, ההובלה למחסנים וסידור שם, ולמעשה כל טענותיו מתייחסות לאותה עסקה אחרת, של הוצאת העוגנים.
מכאן, הרי שהנתבע לא הוכיח שיש לו הגנה בפני התביעה שבפניי, בה הוא נתבע לשלם את חובו בגין העסקה בה הזמין את שירותי התובע כמפורט בהסכם נשוא הליך זה.
בהתאם, חובה על הנתבע לשלם לתובע בהתאם להתחייבותו לפי ההסכם שביניהם.
17. כל שנותר כעת הוא להכריע במחלוקת בעניין הסכום שנקבע בהסכם נשוא ההליך.
18. טענות הנתבע בעניין הסכום שהוסכם בין הצדדים מהוות הרחבת חזית, שכן לא בא זכרן לא בהתנגדות ולא בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע.
19. אמנם, הנתבע הודה מספר פעמים בחוב בסך של 3,000 ₪ (ראה למשל הודעתו מיום 6 במאי 2021) ומכך ניתן ללמוד כי לטענתו המחיר שסוכם היה מחיר כולל מע"מ, אולם אין בכך כדי ליצור יש מאין טענה שלא נזכרה בהתנגדות שהגיש.
20. אולם, גם לו הייתי דנה בטענה זו לגופה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבע, כפי שיפורט להלן.
21. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי רשם את ההסכם, מי צייר את השרטוט הסכמטי ומי מחק את המילה "כולל" (ראה עמ' 17, שורות 4-19).
לכן, ומפאת המחלוקת העובדתית שלא יושבה, אין מקום להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח כפי שטען הנתבע, שכן לא ניתן לקבוע שהתובע הוא זה שכתב את ההסכם.
22. באשר לסכום העסקה כפי שנקוב בדף הראשון של ההסכם - אמנם, נטל ההוכחה מוטל על התובע. עם זאת, טענת הנתבע הינה במהותה טענת הודאה והדחה, שכן הנתבע מודה בעצם החתימה על ההסכם, אולם טוען שהמילה "כולל" נמחקה ע"י התובע (עמ' 17, שורות 4-7), וכי יש בכך כדי לשנות את חיוביו עפ"י ההסכם.
23. במקרה כאמור, כאשר הנתבע מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה (עצם החתימה על ההסכם), אך מציין עובדות נוספות וטוען על בסיסן שהתובע אינו זכאי לכלל הסעד המבוקש על ידו (מחיקת המילה "כולל", המביאה לכדי הוספת מע"מ לסכום הנתבע), הרי שמדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה". במקרה כזה, על הנתבע מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות העובדות "המדיחות" להן הוא טוען.
24. לא מצאתי בכל טיעוני הנתבע, לרבות אלה המהווים הרחבת חזית, כל נתון שיש בו כדי לבסס את טענתו הסתמית לפיה המילה "כולל" נמחקה ע"י התובע. כל שעשה הנתבע הוא העלאת טענות בעלמא לפיהן אינו חייב לשלם את מה שהתובע דורש ממנו, אלא סכום אחר, וזאת שכן לגישתו הסכום נקבע כסכום כולל מע"מ, בעוד שמההסכם עצמו עולה תמונה אחרת.
25. מהאמור אני מגיעה למסקנה, שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
26. באשר לסכום שנרשם בחלקו האחורי של הדף, אשר אינו נושא את חתימות הצדדים (ויצוין שהכיתוב בו מופיע משני כיוונים של הדף באופן שכאשר מעיינים בדף, חלק מהכיתוב הפוך), ובשים לב לכך שההובלה למחסן והסידור במחסן מפורטים גם בחלקו הראשון של ההסכם, החתום ע"י הצדדים, אני סבורה שמדובר בפירוט נוסף של חלקו הראשון של ההסכם ולא בהסכם נוסף, ולכן איני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע בגינו.