פסקי דין

תאמ (חי') 61129-07-19 משה סבג נ' יוסף אברהם

18 נובמבר 2021
הדפסה

בית משפט השלום בחיפה
‏י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021
תא"מ 61129-07-19 סבג ואח' נ' אברהם ואח'

תיק חיצוני: 5052520619

בפני כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר
תובע משה סבג
נגד
נתבע יוסף אברהם

פסק דין

בפניי תביעה בה טוען התובע שהנתבע הזמין ממנו עבודות חקלאיות, ועל אף שהתובע ביצע את העבודות, הנתבע לא שילם תמורתן.
סכום התביעה הועמד על סך של 4,048 ₪ והיא הוגשה כתביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל.
הנתבע הגיש התנגדות לבית משפט זה, ההתנגדות התקבלה והתיק הועבר לבירור בהליך של סדר דין מהיר.
טענות התובע
1. התובע מבסס תביעתו על הסכם בכתב יד, בו נרשם, בין היתר, כי התובע יבצע קציר ביום ג' בבוקר, יבצע חבילות, יביא את כל החבילות למחסנים ויסדר את החבילות ליד המחסן לפי דרישת הנתבע (להלן – "הדף הראשון של ההסכם").
עוד נקבע בדף הראשון של ההסכם, כי "התשלום לקבלן יהיה מזומן 3,000 ₪ + כולל מע"מ" (מחיקת המילה "כולל" היא במקור – א.ה) וכי התשלום יבוצע במזומן.
בתחתית ההסכם מופיעות חתימות שני הצדדים.
בחלקו האחורי של הדף נרשם, בין היתר, "חבילות 50 ₪ חבילה כולל מע"מ"; "הבולת חבילות למחסן בלי סידור 500 ₪" (הטעות במקור – א.ה), וכן יש שרטוט סכמטי של שלוש שורות בנות ארבעה עיגולים כל אחת (להלן – "חלקו האחורי של ההסכם").
חלקו האחורי של ההסכם לא נושא את חתימת הצדדים.
טענות הנתבע
2. התובע ביצע עבודה חלקית בלבד ולא סיים את העבודה כפי שהתחייב.
3. הנתבע מכחיש את חלקו האחורי של ההסכם וטוען כי מדובר בתוספת של התובע וכי הוא עצמו אינו חתום עליה. לטענתו, הוסכם בין הצדדים על ביצוע עבודות קציר, הובלה וסידור בעלות כוללת של 3,000 ₪ בלבד.
4. הנתבע העלה טענות המתייחסות להסכם אחר שהיה בין הצדדים בעניין הוצאת עוגנים מהקרקע ע"י התובע (למעלה מן הצורך יצוין, כי הנתבע שינה את גרסתו באשר למספר העוגנים לא פעם במשך ההליך), וטען שהתובע מסרב לסיים את העבודה של הוצאת העוגנים. בכך הפך את הנתבע לשבוי שכן לא ניתן לדעת היכן נמצאים העוגנים שקבר התובע כנטען, ולכן נגרמו לנתבע הפסדים רבים. בהקשר זה טען הנתבע שהוא נתבע ע"י מר שחר ברזילי בגין נזקים שנגרמו למכונה אשר בבעלות של שחר ו"עולה מליונים", אשר נפגעה כתוצאה מהעוגנים הקבורים.
יצוין, שמעבר לכך שהטענות אינן רלוונטיות להליך דנה, הרי שהן נטענו בכלליות ותו לא.
הנתבע ציין שפנה לתובע ולבא כוחו והציע שהתובע יבוא לסיים את העבודה של הוצאת העוגנים ויקבל את התשלום, אולם התובע סירב.
ההליך בפניי
5. ביום 12 באוגוסט 2020 ההתנגדות התקבלה לאחר שהמבקש ביצע את ההפקדה שנקבעה כתנאי לכך, והתיק הועבר לבירור בסדר דין מהיר.
6. ההליכים בתיק זה נמשכו כשנתיים וחצי, כאשר במרבית הזמן הנתבע לא היה מיוצג, על אף המלצותיו של בית המשפט בעניין זה. במהלך תקופה זו הגיש הנתבע בקשות רשות לתיק, רובן ככולן לא רלוונטיות למחלוקת נשוא תיק זה.
כן התקיימו 4 ישיבות מתוכן ישיבת הוכחות אחת, בה נחקרו הצדדים וסיכמו בעל פה.
דיון והכרעה
טענת הרחבת חזית
7. החזית בין הצדדים הובהרה בטענות הצדדים כפי שהובאו לעיל, ולכן לא לקחתי בחשבון ולא דנתי בכל טענה שאינה חלק מחזית זו, לרבות טענות שהועלו בנספחים שצורפו לכתב ההגנה שהגיש הנתבע ביום 10 בינואר 2021 ולרבות התוספת שהוגשה ביום 21 בינואר 2021. כן לא נלקחו בחשבון מסמכים שהוגשו בקשר עם מר שחר ברזילי, שלא היה חלק מההליך בצורה כלשהי.
8. עוד יש לציין, כי בשלב בו התיק היה קבוע להגשת תצהירי עדות ראשית, הגיש הנתבע לתיק כתב תביעה שכנגד, מבלי שביקש היתר לכך. ביום 18 בפברואר 2021 ניתנה על ידי החלטה להוצאתו מהתיק, הן משום תוכנו ומועד הגשתו והן משום שהוגש על סכום שאינו מתאים לדיון בסדר דין מהיר בהתאם לדין.

טענת הקיזוז
9. מעיון בטענות הנתבע, שכאמור אינו מיוצג, עולה כי למעשה טענת ההגנה שלו היא טענת קיזוז. לטענתו, התובע לא סיים את העבודה של הוצאת העוגנים, ולכן והיות שנגרמו לנתבע נזקים עקב כך, הוא לא חייב לתובע את סכום התביעה כאן.
10. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים") קובע, כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".
11. עסקת הוצאת העוגנים היא עסקה נפרדת מהעסקה נשוא התיק שבפניי, שהיא עסקה לביצוע קציר, הכנת חבילות והובלתן למחסן, כך שאין מדובר בעסקה אחת ואין הטענה נכנסת בגדר סעיף 53(א) רישא לחוק החוזים.
12. אני סבורה שהטענה אף לא עומדת בתנאי סעיף 53(א) סיפא לחוק החוזים.
13. טענת הקיזוז חייבת להיות מפורטת ולהציג במדויק את מערכת הנתונים עליה היא מבוססת. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. טענת קיזוז שמועלית בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת המצדיקה דיון לגופה (ראה למשל ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ(2) 765, 769).
14. טענותיו של הנתבע בעניין הסכם הוצאת העוגנים הן טענות כלליות וסתמיות, הנתבע שינה את גרסתו בעניין העוגנים מספר פעמים, ולא הביא כל פירוט בעניין העלויות הנטענות או הנזקים הנטענים.
מכאן, הרי שמדובר בחיובים לא קצובים ולכן גם סעיף 53(א) סיפא לחוק החוזים לא חל.
15. לכן, ומבלי לקבוע כל עמדה או מסמרות בקשר עם טענות הנתבע לגופן, אין הן בגדר טענת קיזוז שיכולה לשמש כהגנה בתיק שבפניי, וזאת בין אם מכח היות העסקאות שתי עסקאות שונות, ובין אם מכח היות החיובים בגין העסקה השניה, של הוצאת העוגנים, חיובים לא קצובים.
סכום התביעה
16. הנתבע לא העלה כל טענה בקשר עם ההסכם והעבודה נשוא תיק זה, לא הבהיר האם התובע ביצע את הקציר, הכנת חבילות, ההובלה למחסנים וסידור שם, ולמעשה כל טענותיו מתייחסות לאותה עסקה אחרת, של הוצאת העוגנים.
מכאן, הרי שהנתבע לא הוכיח שיש לו הגנה בפני התביעה שבפניי, בה הוא נתבע לשלם את חובו בגין העסקה בה הזמין את שירותי התובע כמפורט בהסכם נשוא הליך זה.
בהתאם, חובה על הנתבע לשלם לתובע בהתאם להתחייבותו לפי ההסכם שביניהם.
17. כל שנותר כעת הוא להכריע במחלוקת בעניין הסכום שנקבע בהסכם נשוא ההליך.
18. טענות הנתבע בעניין הסכום שהוסכם בין הצדדים מהוות הרחבת חזית, שכן לא בא זכרן לא בהתנגדות ולא בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע.
19. אמנם, הנתבע הודה מספר פעמים בחוב בסך של 3,000 ₪ (ראה למשל הודעתו מיום 6 במאי 2021) ומכך ניתן ללמוד כי לטענתו המחיר שסוכם היה מחיר כולל מע"מ, אולם אין בכך כדי ליצור יש מאין טענה שלא נזכרה בהתנגדות שהגיש.
20. אולם, גם לו הייתי דנה בטענה זו לגופה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבע, כפי שיפורט להלן.
21. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי רשם את ההסכם, מי צייר את השרטוט הסכמטי ומי מחק את המילה "כולל" (ראה עמ' 17, שורות 4-19).
לכן, ומפאת המחלוקת העובדתית שלא יושבה, אין מקום להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח כפי שטען הנתבע, שכן לא ניתן לקבוע שהתובע הוא זה שכתב את ההסכם.
22. באשר לסכום העסקה כפי שנקוב בדף הראשון של ההסכם - אמנם, נטל ההוכחה מוטל על התובע. עם זאת, טענת הנתבע הינה במהותה טענת הודאה והדחה, שכן הנתבע מודה בעצם החתימה על ההסכם, אולם טוען שהמילה "כולל" נמחקה ע"י התובע (עמ' 17, שורות 4-7), וכי יש בכך כדי לשנות את חיוביו עפ"י ההסכם.
23. במקרה כאמור, כאשר הנתבע מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה (עצם החתימה על ההסכם), אך מציין עובדות נוספות וטוען על בסיסן שהתובע אינו זכאי לכלל הסעד המבוקש על ידו (מחיקת המילה "כולל", המביאה לכדי הוספת מע"מ לסכום הנתבע), הרי שמדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה". במקרה כזה, על הנתבע מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות העובדות "המדיחות" להן הוא טוען.
24. לא מצאתי בכל טיעוני הנתבע, לרבות אלה המהווים הרחבת חזית, כל נתון שיש בו כדי לבסס את טענתו הסתמית לפיה המילה "כולל" נמחקה ע"י התובע. כל שעשה הנתבע הוא העלאת טענות בעלמא לפיהן אינו חייב לשלם את מה שהתובע דורש ממנו, אלא סכום אחר, וזאת שכן לגישתו הסכום נקבע כסכום כולל מע"מ, בעוד שמההסכם עצמו עולה תמונה אחרת.
25. מהאמור אני מגיעה למסקנה, שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
26. באשר לסכום שנרשם בחלקו האחורי של הדף, אשר אינו נושא את חתימות הצדדים (ויצוין שהכיתוב בו מופיע משני כיוונים של הדף באופן שכאשר מעיינים בדף, חלק מהכיתוב הפוך), ובשים לב לכך שההובלה למחסן והסידור במחסן מפורטים גם בחלקו הראשון של ההסכם, החתום ע"י הצדדים, אני סבורה שמדובר בפירוט נוסף של חלקו הראשון של ההסכם ולא בהסכם נוסף, ולכן איני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע בגינו.

הוצאות המשפט
27. התביעה התנהלה בבית משפט השלום במשך כשנתיים וחצי, התקיימו בה 4 ישיבות, וניהולה הצריך זמן שיפוטי יקר ערך רב, זמן שכידוע הוא זמנו של הציבור כולו. אמנם, חלק ניכר מהתמשכות ההליכים היה בעטיה של התנהלות הנתבע, אולם מקום בו הנתבע לא היה מיוצג וניסה מספר פעמים להיות מיוצג בהליכים מול התובע שהיה מיוצג מתחילת ההליך, אני סבורה שאין מקום לזקוף זאת לחובתו. במאמר מוסגר יצוין, שבשים לב לתעריפון המינימלי של לשכת עורכי הדין ולהודעות שהגיש הנתבע בעניין זה, מקובלת עליי טענתו שלא קל למצוא עורך דין אשר יסכים לייצג לקוח בתביעה על סך של 4,048 ₪, וככל שיימצא כזה, עלות שירותיו יכול ותעלה על סכום התביעה.
28. על מנת ליישב סכסוכים מסוג הסכסוכים נשוא ההליך שבפניי, כאשר מדובר בתביעות שמוגשות ע"י אנשים פרטיים בסכומים שככלל לא מצדיקים שכירת שירותי עורך דין, הקים המחוקק את בתי המשפט לתביעות קטנות. בתי משפט אלה דנים בתביעות כספיות שמגיש אדם פרטי נגד אדם אחר או נגד חברה, לתשלום שאינו עולה על הסכום הקבוע בתקנות, או תביעה להחלפת מוצר, תיקונו או לביטול עסקה בשווי האמור.
מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא הגעה להכרעה צודקת, מועילה ומהירה, הדיון אמור להיות קצר וענייני וההליך מסתיים לרוב בישיבה אחת בלבד.
29. אני סבורה שמקומה של התביעה שבפניי, שהיא במהותה תביעה קטנה, על סכום של 4,048 ₪, היה בבית משפט לתביעות קטנות. לו הייתה התביעה מוגשת כתביעה קטנה, יש להניח שהדיון בה היה מסתיים בישיבה אחת, עוד בשנת 2019 או בתחילת שנת 2020. למרות זאת, בחר התובע משיקוליו הוא, להגישה כתביעה על סכום קצוב, על המשתמע מכך.
30. סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע, כי כאשר ניתן להגיש תביעה כתביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל ובכל זאת הוגשה זו לבית המשפט, לא יהיה התובע זכאי שייפסק לזכותו שכר טרחת עורך דין בבית המשפט בשל תביעתו, אלא אם כן התקבלה בקשה לסעד זמני או אם מצא בית המשפט כי התקיימו נסיבות מיוחדות אחרות שיפורטו שהצדיקו להגיש את התביעה לבית המשפט.
מטרת המחוקק בחקיקת סעיף 81א2 האמור הייתה לייחד את הדיון בתביעות המתאימות להיות מוגשות כתביעה על סכום קצוב, להליך בלשכת ההוצאה לפועל, על מנת לייעל ולקדם את בירורן.
31. בהיקש מהוראת סעיף 81א2 האמור, אני סבורה שכאשר תביעה מתאימה להיות מוגשת כתביעה קטנה, בהליך זול, יעיל ומהיר, ותובע בוחר משיקולים כאלה או אחרים להגישה כתביעה על סכום קצוב באמצעות עורך דין, תוך ניצול משאבי מערכת הן של לשכת ההוצאה לפועל והן של בית המשפט, ותוך הגדלת הוצאותיו של נתבע הנאלץ לשקול שכירת שירותי עורך דין או לחלופין תוך העמדת אותו נתבע בעמדת נחיתות מול עורך דין מייצג, הרי שאין מקום לפסוק לו הוצאות כלל.
32. כמו כן, תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 קובעת, כי "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".
33. גם בשים לב להוראת תקנה 153(א) לתקנות, אני מוצאת שבנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע, על אף שזכה בתביעתו, שכן ההליך דנן, שהיה ארוך ומסורבל, יכול היה להיות הליך זול, יעיל ומהיר, לו היה בוחר התובע בדרך הפעולה המתאימה להליך, כפי שנקבעה ע"י המחוקק.
סיכום
הנתבע ישלם לתובע סך של 3,510 ₪.
המזכירות תעביר לתובע באמצעות בא כוחו את הסך של 2,500 ₪ המופקד בקופת בית המשפט על פירותיו, והנתבע ישלם את יתרת הסכום שנפסק תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.
כאמור לעיל, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
אילנה הדר