בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 52976-08-19 אבו ליל נ' לוי'ס קארס בע"מ
לפני כבוד השופטת שרון הינדה
התובע: מוחמד אבו ליל
נגד
הנתבעת: לוי'ס קארס בע"מ
ב"כ התובע: עו"ד אוסמה ח'טיב
ב"כ הנתבעת: עו"ד ניר קריטי
פסק דין
1. בענייננו תביעה לביטול עסקת רכישת רכב והשבת מלוא התמורה ששולמה בגינו, וכן פיצוי בגין עלות בדיקתו, ביטוחו ועגמת הנפש שנגרמה לתובע, ובסה"כ 75,000 ₪.
2. ביום 1.3.19, יום שישי בשעות הצהריים המוקדמות, נכרת בין הצדדים הסכם לרכישת רכב מסוג שברולט מליבו (להלן – הרכב). התובע שילם מלוא התמורה בגין הרכב, קיבל את הרכב ושם פעמיו אל ביתו בצפון הארץ. כעבור יומיים, ביום ראשון 3.3.19 שב התובע אל הנתבעת וטען כי התגלה ליקוי בגיר של הרכב. ביום 5.3.19 הנתבעת קיבלה את הרכב לידיה לצורך תיקונו וסיפקה לתובע רכב חלופי עד לתיקון רכבו. מנקודת זמן זו חלוקים הצדדים לגבי פרק הזמן שארך תיקון הרכב והשתלשלות העניינים בפרק זמן זה. אולם אין חולק כי ביום 4.4.19 שלח התובע לנתבעת מכתב הודעת ביטול העסקה, בטענה שהוטעה לגבי מצבו של הרכב במעמד הרכישה וחל עיכוב בלתי סביר בתיקונו. וביום 12.4.19 השיב התובע לנתבעת את הרכב החלופי שסיפקה לו אך לא נטל את הרכב שרכש ממנה.
3. הצדדים חלוקים לגבי זכותו של התובע לבטל את החוזה ולדרוש את השבת התמורה ששילם.
טענות הצדדים
4. לדידו של התובע הנתבעת הטעתה אותו במשא ומתן לכריתת ההסכם בכך שלא הציגה לו את המצב המכני של הרכב לאשורו, באופן המקים לו עילה לביטול החוזה.
כמו כן טען התובע כי בהטעייתו לגבי טיב הרכב והשימוש שניתן לעשות בו הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 2 וסיעף 4 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן).
בשולי הדברים טען כי אינו בקיא בשפה העברית ולא הוסברה לו מהות המסמכים עליהם חתם ועל כן העלה טענת "לא נעשה דבר".
5. הנתבעת טענה כי לא קמה לתובע עילת ביטול החוזה שכן פעלה בתום לב, לא הטעתה אותו ומסרה לו רכב תקין לשביעות רצונו.
לטענת הנתבעת התובע הצהיר שבדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רצונו וקיבל עליו אחריות. על כן, ככל שנוצר ליקוי בגיר היה זה מרשלנותו של התובע עת הרכב היה בחזקתו ושימושו הבלעדי. ונכונותה לתקן את הרכב ולשאת בעלות התיקון הייתה כמחווה של רצון טוב לצורך השמירה על המוניטין שלה, על אף שלא מוטלת עליה אחריות.
אשר לטענת התובע כי אינו בקיא בשפה העברית טענה הנתבעת כי התובע הודה שקרא באופן חלקי את המסמכים עליהם חתם וכי העלה הטענה בחוסר תום לב.
בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע לא עשה די כדי להקטין את נזקיו, וסירב לקבל את הרכב על אף שתוקן כשבוע לאחר שהוכנס למוסך ויצר "מציאות מלאכותית" בכדי לבטל את ההסכם, תוך שסירב להחזיר את הרכב החלופי, עד ליום 12.4.19.
דיון והכרעה
טענת "לא נעשה דבר"
6. אמנם טענתו העיקרית של התובע היא הטעייה במשא ומתן לקראת כריתת ההסכם, אך לאור התכנות בטלות ההסכם ככל שתתקבל טענת "לא נעשה דבר\, אתחיל בה.
7. הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" (non est factum"") כבד מהנטל הנדרש מהנטל להוכחת טענות אחרות בהליך אזרחי. זאת משום שבדרך כלל אדם מוחזק כמי שיודע על מה הוא חתם ולמה התחייב, וכי חתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. וזאת בהתאם להלכה הפסוקה כי חתימתו של אדם על מסמך מעידה על כך שידע את תוכנו הסכים לו והיה מודע למשמעות ולתוצאת חתימתו ואין הוא יכול להתנער ממנו; עוד נקבע כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא תישמע ממנו הטענה כי לא קרא ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחלה עליו החזקה כאמור כי חתם לאות הסכמתו; ובין היוצאים מן הכלל לעניין תחולת חזקת החתימה האמורה הם אנשים שאינם יודעים את השפה בה נכתב המסמך (ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (נבו 20.3.2007); ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, יט 113 (18.5.1965); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365 (21.7.2002)). על כן על מנת לסתור חזקה זו יש להוכיח הגרסה בראיות פוזיטיביות (ראו: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ''ד נד(2) 559 (2000)).
8. אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם מכר ובנוסף הנתבעת מסרה לתובע טופס גילוי נאות (נספח ב' לכתב ההגנה) והצהרה (נספח ג' לכתב ההגנה) במסגרתה אישר שבדק את הרכב.
התובע אישר בעדותו כי חתם על טופס הגילוי הנאות ועל ההצהרה (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 23-21 וש' 27-26).
9. טענת התובע בדבר אי שליטתו בשפה העברית עלתה רק בכתב התשובה לכתב ההגנה ובמענה לטענת הנתבעת כי חתם על הסכם המכר, טופס גילוי נאות וההצהרה שבדק את הרכב לשביעות רצונו.
כתב התשובה לא נתמך בתצהיר של התובע. ובתצהיר התומך בכתב התביעה, שהוא תצהיר העדות הראשית של התובע, לא צוין כי כתב התביעה תורגם לו לשפה הערבית ומכאן שהבין היטב את האמור בכתב התביעה.
בעדותו טען התובע כי לא קרא את כל ההסכם (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 7-4) ובהמשך כשנשאל לגבי המסמכים עליהם חתם השיב שלא קרא הכול (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 32-30), משמע את חלקם כן קרא. דהיינו ביכולתו לקרוא עברית, דבר שהשתקף גם בהמשך עדותו כשהתבקש לקרוא את כותרת ההסכם ועשה כן (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 10-9).
10. לתמיכה בגרסתו הגיש התובע בנוסף לעדותו, תצהירי עדות ראשית מטעם שני חברים שהיו עמו בעת הרכישה של הרכב, מר פאוזי אבו ליל (להלן – מר אבו ליל) ומר עומר חביבאללה (להלן – מר חביבאללה).
המדובר בשני תצהירים זהים לחלוטין ובהם נזכרו המסמכים שעליהם חתם אך לא נטען שאינו שולט בשפה העברית.
גם בעדותם בבית המשפט לא טענו חבריו של התובע שהוא אינו שולט בשפה העברית. מר חביבאללה העיד כי התובע חתם על כל המסמכים והניירת שהביאו לו ואמרו לו שזה הסכם מכר, אולם הוא לא קרא אותם (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 13-2). ומר אבו ליל העיד שהוא יודע שהתובע חתם על הסכם מכר (בפרוטוקול עמ' 12 ש' 22-21) וגם הוא לא ציין שהתובע לא הבין על מה חתם.
11. התובע, אדם בגיר וכשיר מוחזק כמי שהבין על מה הוא חתם, ועל כן אין הוא יכול להתנער מההתקשרות בטענה כי לא קרא את המסמכים עליהם חתם או כי לא הוסבר לו תכנם, והיה עליו לפרט ולהציג ראיות כדבעי להוכחת הטענה.
לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי התובע אינו שולט בדיבור או בקריאה בשפה העברית כטענתו. ועל כן הוא מוחזק כמי שיודע שחתם על הסכם המכר, טופס גילוי נאות וההצהרה האמורה וידע את תוכנם משמעותם ותוצאתם. וככל שחתם על המסמכים בלא לקרוא את תוכנם, אין בכך כדי לפטור אותו מההתקשרות עקב כך.
אי לכך, לא עומדת לתובע הטענה כי "לא נעשה דבר" – ועל כן הטענה נדחית.