107. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי במקרה בו העובד האמין שנעשה מעשה השחיתות במקום העבודה, גם אם התברר בפועל שהמעשים לא לקו בשחיתות ובתנאי שלא היה על העובד לדעת על כך, תינתן לו הגנה על פי החוק. לעומת זאת, במידה והיה על העובד לדעת על כך, לא תינתן לו הגנה על פי החוק.
108. אשר למבחן המניע לחשיפת השחיתות, נקבע בפרשת גרטי כי "ההגנה הניתנת לעובד החושף התנהגות בלתי חוקית או בלתי תקינה מותנית בכנות התלונות, קרי בכך שאין המדובר בתלונות שווא כמשמעה בחוק, ובכך שפועלו מונע ממניעים כשרים".
109. שאלת היקף ההגנה שתינתן לעובד בנסיבות שבהן הגשת התלונה או התנהלות העובד לאחר הגשתה הוכתמו בשיקולים זרים נדונה בהרחבה בפרשת אברג'ל שם נקבע כי "אין לשלול את האפשרות שעובד ייחשב כמי שפעל "בתום לב" (כמשמעותו בחוק) גם שעה שבינו לבין הנילון קיימות עוינות או איבה, העשויה להשליך על המוטיבציה של העובד להגיש את התלונה. זאת, כל עוד יש למתלונן בסיס סביר לחשוב כי יש בה ממש; כל עוד הוא נוקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, לבדוק את אמיתותה, וכל עוד הוא פועל באופן מידתי על מנת למנוע פגיעה מיותרת במי שנגדו מופנית התלונה, במעסיק בעובדים או בצדדים שלישיים" .
110. מהאמור עולה, כי חוק הגנה על עובדים אינו דורש כי על מנת שהעובד יבוא בגדר החוק ויהיה זכאי לסעדים מכוחו, יש צורך כי המניע לתלונה יהיה מניע מוסרי דווקא. על כן, התלונה אינה חייבת להיעשות מטעמים אלטרואיסטיים, וגם תלונה הנובעת ממניע אישי או כזו המערבת מניעים אלטרואיסטים ומניעים אישיים, יכולה לזכות את המתלונן בהגנת החוק, זאת כל עוד, הוא מקיים אחר מבחן אמיתות התלונה כמפורט לעיל.
111. אשר למבחן הפנייה לגורם מוסמך נציין, כי על אף שהדרישה לפנייה לגורם מוסמך הינה דרישה נפרדת מדרישת תום הלב וקבועה בסעיף 4(3) לחוק (ראו להלן), נקבע בפסיקת בית הדין כי במקום עבודה שבו פועלים מנגנונים פנימיים יעילים, מוטלת על העובד חובה להתלונן בתוך הארגון, ומתלונן שיפנה לגורם חיצוני מבלי לפנות תחילה למנגנונים הפנימיים בתוך הארגון, ייתפש כחסר תום לב .
דרישת הפניה לרשות מוסמכת (סעיף 4(3) לחוק הגנה על עובדים)
112. אשר לתנאי הקבוע בסעיף 4(3) לחוק שלפיו על התלונה להיות מוגשת ל"רשות המוסמכת" נקבע, כי דרישה זו מקימה לעובד חובה לנסות ולפתור את הבעיה שעליה הוא מתלונן בתוך הארגון, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים, אם בכלל: