"בצד ההגנה שמעניק החוק לחושף השחיתות, מוטלות עליו אף חובות כדי שיחסה בצל הגנה זו. כך וככל שהדבר אפשרי, עליו להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים. עליו לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים. ההגנה הניתנת לעובד החושף התנהגות בלתי חוקית או בלתי תקינה מותנית בכנות התלונות, קרי בכך שאין המדובר בתלונת שווא כמשמעה בחוק, ובכך שפועלו מונע ממניעים כשרים.
כמו כן, יש להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב ועל סמך דיווח אמת לבין עובד הטוען למעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם או אינו מרוצה ממצבו בארגון מסיבה אחרת""
104. אשר למבחן אמיתות התלונה, מסביר ד"ר שרגא בספרו , כי אמיתות התלונה נבחנת על פי שני תתי מבחנים מקבילים: האחד, סובייקטיבי ועניינו באמונה האישית של החושף ביחס לאמיתות התלונה, כלומר- אם הוא מאמין כי מעשה השחיתות התבצע; והשני, אובייקטיבי, כלומר- מה היה טיב הראיות שהיו בידי החושף ביחס למעשה השחיתות.
105. בפרשת סויסה קבע בית הדין הארצי, כי "אין כל נפקות לשאלה אם התלונה שהגישה המערערת אמתית או מוצדקת. חוק הגנה על עובדים אינו דורש כי על מנת שהעובד יבוא בגדר החוק ויהיה זכאי לסעדים מכוחו, יש צורך כי התלונה תימצא מוצדקת. אם היינו עושים כן היינו מסכלים את מטרת החוק שנועדה לעודד עובדים לחשוף מעשי שחיתות ולא לחשוש מהגשת תלונות, גם אם בדיעבד יתבררו כלא מוצדקות. חשש כזה, עלול להניא את העובד מלהגיש את התלונה שכן ככל שיימצא שהתלונה אינה מוצדקת יהיה חשוף לפגיעה בתנאי עבודתו" .
106. בפרשת אברג'ל דן בית הדין הארצי בהרחבה בפרשנות דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 4(1) לחוק וקבע, כי עובד יעמוד בדרישת תום הלב אף אם בסופו של יום נמצא כי תלונתו אינה מוצדקת או אמיתית, אך מאידך עליו לנקוט באמצעים סבירים על מנת להיווכח שמדובר בתלונה שיש בה ממש:
"...מתוך לשון החוק ועל פי הפסיקה הקיימת ניתן להצביע על שתי נקודות המשליכות על איתור "נקודת האיזון" והבנת המשמעות של מושג "תום הלב" הנדרש מן העובד על פי סעיף 4 לחוק, בעת הגשת התלונה וכתנאי לקבלת ההגנות מכוחו.
64. הנקודה האחת - מצאה ביטויה בפסיקה שבה נקבע כי שאלת תום הלב בהגשת התלונה לא תיבחן על יסוד תוצאות הבירור ולאור התשובה שתינתן לשאלה - האם התלונה נמצאה בסופו של יום מוצדקת, או אמיתית ... ההנחה המקופלת בפסיקה זו היא כי הפגיעה או אי הנוחות שנגרמו לארגון או למי מעובדיו בשל תלונה שנמצאה בסופו של יום בלתי מוצדקת - לא ימנעו מהעובד, כשלעצמם, את הגנת החוק.
65. הנקודה השנייה - המצויה בזיקה לזו הראשונה, קשורה אף היא למשמעות ולאופן שבו יש לפרש את דרישת "תום הלב" שבהגשת התלונה. משמעות אשר ניתן ללמוד עליה גם מן האמור בסעיף 3(ג) לחוק הגנה על עובדים - המתנה את הגנת החוק בכך שתלונת העובד או התלונה שהוא סייע בהגשתה - "לא הייתה תלונת שווא", וכי היא לא הוגשה ב"נסיבות שהתובע ידע על כך, או שהיה עליו לדעת על כך" שמדובר בתלונת שווא..." .