הנתבעים טוענים עוד כי התובע השתהה בהעלאת טענותיו. פנייתו הראשונה אל הנתבעים 1 ו-2 היתה ב- 25.7.2007, ארבע שנים לאחר המכירה. התובע מונה לתפקידו כנאמן שנה וחצי לפני פנייתו אל הנתבעים. במכתבו אל הנתבעים טען התובע כי אם לא ישיבו לו יפתח "בהליכים משפטיים מידיים לגביית החוב". הנתבעים השיבו לתובע ביום 5.9.2007 במכתב כי חובם לחברה נפרע וכי בידם אישור מתאים של החברה על כך. ממועד תשובת הנתבעים ועד ליום הגשת התביעה, שלוש שנים לאחר מכן, לא פנה אליהם התובע בכל טענה או התראה טרם תביעה. בפעולות אלה יצר התובע מצג לפיו זנח את טענותיו וויתר על התביעה.
השיהוי גרם לנזק ראייתי לנתבעים 1 ו-2 ומקשה עליהם להתגונן בבית המשפט ולברר את התובענה. הנתבעים שינו את מצבם לרעה, במהלך השנים החליפו ייצוג עורכי דין ומסמכים וראיות שיכלו לסייע להם אבדו. כיום אינם יכולים להשיג את המידע הדרוש להם לניהול ההליך. הנתבעים מפרטים כי רבים מהמעורבים באירועים נושא התובענה הלכו לעולמם ברבות השנים ולא יכלו להעיד על העסקה ונסיבותיה. בנוסף, אף הנתבעים עצמם הינם אנשים מבוגרים שאינם נמצאים בקו הבריאות וזיכרונם אינו כשהיה. גם חוות דעת המומחה נפגעה בשל חלוף הזמן והקושי לאתר מסמכים לאחר שנים כה רבות. הנזק בגין השתהות התובע רובץ לפתחו.
לטענת הנתבעים 1 ו-2, הגשת התובענה בשיהוי כה כבד נגועה בחוסר תום לב. טענות התובע כלפי הנתבעים לא השתנו לאורך השנים ויש בכך להעיד על השיהוי. הנתבעים 1 ו-2 מוסיפים וטוענים כי עיקר טענות התובע מופנות כלפי התנהלות גורמים אחרים אשר היו מעורבים בהתנהלות החברה לאחר השלמת ההסכם. עם רוב הגורמים הנוספים הגיע התובע להסכמי פשרה, אשר נותרו חסויים מפני הנתבעים 1 ו-2. הנתבעים טוענים כי החברה נמכרה כשלד בורסאי עוד טרם הגשת התביעה וכי המשך ניהול ההליכים נועד להעשיר את התובע בכך שיקבל שכר טרחה. בנסיבות אלה, הגשת התובענה על סף חלוף תקופת ההתיישנות ולאחר שהתובע לא פנה אל הנתבעים במשך 3 שנים מאז פנייתו הראשונה אליהם מעידים 2 כי התובע הגיש את התביעה בחוסר תום לב דיוני. הנתבעים 1 ו-2 הם אנשים מבוגרים, פשוטים, שפעלו בתום לב והתנהלו בהתאם לעצת אנשי המקצוע שליוו אותם. לפיכך עותרים הנתבעים 1 ו-2 להכיר בטענת השיהוי בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק ההתיישנות.
47. הרחבת חזית – הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי התובע הרחיב את יריעת המחלוקת מעבר להגדרתה בכתב הטענות והדבר מהווה הרחבת חזית אסורה. הנתבעים טוענים כי התובע ניסה לערוך "מקצה שיפורים" בשלב מאוחר של ההליך והעלה כנגדם טענות שלא נזכרו בכתב הטענות.