כתב התביעה הראשון הוגש בשנת 2010 ומייחס לנתבעים 1 ו-2 את אי תשלום החוב לחברה (ס' 37, 38 לכתב התביעה הראשון). כתב התביעה הראשון מתייחס לאירועים החל ממועד חתימת הסכם מכירת השליטה.
כתב התביעה המתוקן הוגש בשנת 2016, התיקון בו מתייחס אך ורק להוספת רו"ח אריה כנתבע (נתבע 8), הסעיפים המתייחסים לנתבעים 1 ו-2 נותרו בנוסחם המקורי.
הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי רק בכתב התשובה המתוקן מיום 21.3.2018 העלה התובע טענות חדשות כלפיהם. אז הועלו לראשונה טענות בדבר "מכירה חובלת" ורמייה. בשלב ההוכחות והסיכומים, ייחס התובע לנתבעים 1 ו-2 גם עוולות ביחס לתקופה שקדמה לעסקת מכירת השליטה, זאת מבלי שביקש וקיבל אישור להעלות טענות חדשות. טענות חדשות אלה מהוות הרחבת חזית אסורה.
כך לגבי הטענות החדשות ביחס לאישור העסקה במוסדות החברה, טרם כריתתה, ואי כינוס אסיפה כללית וועדת ביקורת. טענות אלה כלל לא נכללו בחלק העובדתי של כתב התביעה והנתבעים 1 ו-2 אף לא נחקרו בנושא.
כך לגבי טענות התובע כי הנתבעים 1 ו-2 התרשלו במילוי תפקידם כדירקטורים ובעלי שליטה ולא מילאו אחר חובותיהם במסגרת האחריות התאגידית. טענות אלו הועלו לראשונה בחקירה הנגדית ולא הוזכרו בכתב התביעה המקורי והמתוקן.
וכך גם לגבי הטענה כי המכירה מהווה "מכירה חובלת". טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה המקורי והמתוקן והעלאתה בשלב מתקדם מהווה הרחבת חזית אסורה.
הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי לתובע כנאמן החברה לא הוקנו סמכויות להעלות טענות לגבי הנתבעים 1 ו-2 ותפקודם לפני מכירת המניות (ס' 70-71 לסיכומי נתבעים 1 ו-2).
הנתבעים 1 ו-2 מפנים לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי אין להעלות בכתב התשובה נימוקי תביעה חדשים או טענות שלא מתיישבות עם הטענות הקודמות של בעל הדין. לטענתם התובע הציג טיעוני תביעה חדשים הנוגעים לארועים שהתרחשו לפני חתימת ההסכם.
הנתבעים 1 ו-2 מדגישים כי הטעמים לאיסור שינוי חזית נועדו להגן על זכות הנתבעים להליך הוגן ולהגנה ראויה מפני תביעה. עיקר טענות התובע כיום מתייחסות לחזיתות החדשות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי והמתוקן. לאור האמור יש לדחות את הטענות שלא נכללו בכתבי התביעה.
טיעוני הנתבעים 1 ו-2 לגופו של עניין -
48. הנתבעים טוענים כי עמדו באופן סביר בחובתם לפרוע את החוב לחברה. הנתבעים 1 ו-2 מפנים לחוות הדעת של רו"ח רצאבי, הקובעת כי לא נמצאו ראיות לכך שההמחאות שהוסבו לטובת החברה הופקדו לחשבונה. אולם, לדידם של הנתבעים 1 ו-2 אין בכך לקבוע כי "לא עמדו באופן סביר בחובתם לפרוע את החוב" (סעיף 84 לסיכומים). הנתבעים 1 ו-2 גורסים כי קיימו את המוטל עליהם על פי ההסכם ואף קיבלו את אישור החברה כי ביצעו את חלקם. לטענתם, האחריות להפקדת ההמחאות לחשבון החברה היתה על בעליה החדש, הנתבע 3, ואילו הם יצאו ידי חובתם בכך שהסבו את ההמחאות והעבירו אותן לשליטת בעל החברה.