42. בכך, כך לטענת התובע, הנתבע 5 הפר את חובותיו כדירקטור בחברה לפקח על ביצועי מנהל החברה, בניגוד להוראות סעיף 92 לחוק החברות הקובע כי על הדירקטוריון לפקח על ביצועי המנהל הכללי ופעולותיו. התובע טוען כי בדיקה סבירה, ואף בדיקה מינימלית היתה חושפת את התרמית. התנהלות זו של הנתבע 5 מהווה חריגה של דירקטור מרמת ההתנהגות הסבירה הנדרשת ממנו, בניגוד להוראות סעיף 253 לחוק החברות.
43. התובע טוען עוד כי הנתבע 5 הפר את חובת הזהירות כלפי החברה, בכך שלא פעל כנדרש מדירקטור סביר ולא ערך כל פעולת בדיקה ובירור מצדו אלא שימש כ"חותמת גומי". התובע מדגיש כי הנתבע 5 עצמו מעיד כי החברה התנהלה באופן בלתי תקין (פרוטוקול עמ' 16 ש' 28 עד עמ' 17 ש' 3) אך לטענת התובע הוא לא פעל לבדיקת הנעשה בחברה אלא הודיע על התפטרותו מהדירקטוריון לאחר שהחברה הפסיקה לשלם את שכרו.
44. לאור האמור עותר התובע לחייב את הנתבעים 1 ו-2 ואת הנתבע 5 בסך של 6,814,256 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות העילה (7.7.2003) ועד למועד התשלום בפועל. בניכוי הסכומים ששולמו לתובע במסגרת הסדרי הפשרה שהוגשו לבית המשפט. בנוסף עותר התובע לתשלום הוצאות ההליך – אגרות ושכר טרחת עורך דין, בהתאם להוראות הסדר הנושים.
טיעוני הנתבעים 1 ו-2
לשם הנוחות טענות הנתבעים 1 ו-2, המיוצגים בידי אותו בא כוח והמעלים טענות זהות בעיקרן, יובאו במאוחד.
45. הנתבעים 1 ו-2 דוחים את התביעה מכל וכל וטוענים כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה בשיהוי. הנתבעים 1 ו-2 שמים את הדגש על כך שפעלו בהתאם להוראות ההסכם, מילאו אחר הוראותיו ופרעו את חובם לחברה. הם הסבו את התמורה ששולמה להם ולא היתה להם כל יכולת לדעת או להשפיע על מה שהחברה עשתה עם התמורה לאחר השלמת העסקה. הנסיבות שהובילו לכך שהתמורה לא הופקדה בחשבון הבנק של החברה אינן ידועות להם ואין להם חבות בשל כך.
להלן יפורטו הטענות המקדמיות ולאחריהן הטענות גופו של עניין ביתר הרחבה:
טיעונים מקדמיים -
46. התיישנות ושיהוי – הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי התובענה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, האירועים נושא התובענה התרחשו ביום 7.7.2003 ואילו התובענה הוגשה ביום 13.7.2010, בחלוף למעלה משבע שנים מיום הולדת העילה.
ביחס לטענת התובע כי תקופת ההתיישנות לא חלפה, שכן עובדות המקרה נתבררו לו במועד מאוחר יותר, טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי גם בנסיבות אלה נפל שיהוי כבד בהגשת התובענה. לדידם, השיהוי בהגשת התביעה, אף אם לא חלף המועד להגשתה, מצדיק את דחייתה. הנתבעים 1 ו-2 מפנים לפסיקה בנושא ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה (נבו, 2.7.2003).