37. התובע טוען כי מחיקת חוב הנתבעים 1 ו-2 לחברה מהווה עסקה שלבעל השליטה בחברה יש בה עניין ונדרש אישור מיוחד לביצועה וכי לנתבעים 1 ו-2 חבות אישית בשל הפרה זו. התובע טוען עוד כי על אף שהחברה לא היתה צד להסכם מכירת השליטה בה מהנתבעים 1 ו-2 לנתבע 3, הרי שתמורת העסקה, דהיינו סך המזומנים שהיה בקופת החברה, שולמה ממקורות החברה והוחזרה להם הערבות הבנקאית שהבטיחה את תשלום החוב לחברה. מכאן שמדובר בעסקה שלבעלי השליטה בחברה היה בהם עניין אישי. על עסקה זו היה צריך לקבל אישור בהתאם לחוק החברות, אך אישור כזה לא ניתן.
טיעוני התובע כלפי נתבע 5
38. באשר לנתבע 5, בכתב התביעה טען התובע כי מתוקף תפקידו כדירקטור בחברה היה עליו לבדוק ולוודא את פירעון החוב של הנתבעים 1 ו-2 לחברה וכי התנהלותו הייתה, לכל הפחות, רשלנית ומהווה הפרה של חובותיו כדירקטור.
39. התובע טוען כי הנתבע 5 לא ביקש לברר אם ניתן אישור עורך דין להחזרת הערבות הבנקאית. לא בדק כי העסקה בוצעה כנדרש וכי סכום ההמחאה הופקד ונפרע בחשבון החברה. גם לאחר מכירת השליטה בחברה לא מילא הנתבע 5, לטענת התובע, אחר חובותיו בכך שלא ניסה לברר מהו המלאי, בשווי מיליוני שקלים, שנטען כי נרכש ונמכר תוך ימים לכאורה. מדובר לטענת התובע בעסקאות חשודות אשר הנתבע 5 ככל לא ניסה לברר אודותיהן.
40. התובע מצביע על כך שביום 27.7.2003 התקיימה ישיבת דירקטוריון במסגרתה אושר פרוטוקול הדירקטוריון מיום 7.7.2003, מבלי שחברי הדירקטוריון, ובכללם הנתבע 5, ראו את פרוטוקול הדיון מיום 7.7.2003 ומבלי שנתבקש מידע אודות האמור בו. התובע דוחה את טענת הנתבע 5 בחקירתו לפיה אישור פרוטוקול ביום 27.7.2003 לא התקיים. התובע טוען כי טענה זו סותרת טענה קודמת של הנתבע 5 ובנוסף, כנגד מסמך בכתב לא ניתן להעלות טענה בעל פה.
41. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע 5 שימש כדירקטור חיצוני בחברה ונדרש ממנו להגן על ענייני החברה והציבור. הנתבע 5 פעל ברשלנות ולא מילא אחר חובותיו, זאת כעולה מעדותו כי לא ביקש לעיין במסמכים, לא העלה שאלות והסתפק באמירות והצהרות רוכש החברה, הנתבע 3. הנתבע 5 לא בדק האם חובם של הנתבעים 1 ו-2 לחברה נפרע, לדבריו הניח כי החוב נפרע היות שהערבות הבנקאית שוחררה לידי הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 5 העיד כי לא בדק האם קיים מלאי מוצרים בחברה ולא בדק אם קיימים מסמכים בנושא הרכש. גם בנושא זה הנתבע 5 קיבל ללא סייג את הצהרות הרוכש, הנתבע 3, הצהרות שהתבררו כשקריות.