דיון והכרעה
על הראיות
82. בפתח הדברים אדגיש כי הראיות נשמעו לאחר שהתנהל ההליך הפלילי נגד המעורבים בפרשה ממנו עלה כי זילברמן היה איש קש של נציה ורכש את השלד הבורסאי עבורו. שלד בורסאי באמצעותו ביצע נציה מעשי מרמה בגינם הורשע. לאור זאת, הכל ניסו להרחיק עצמם משלב המרמה שככל הנראה החל עם מכירת החברה לנציה.
עדויותיהם של עו"ד שרמן, כמו גם של רו"ח אריה (במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה) וכן של הנתבעים 1 ו-2 לא היו משכנעות. נראה היה כי בזמן אמת גם אם הנתבעים 1 ו-2 לא היו בסוד העניינים, ולא ידעו כי זילברמן הינו איש קש, הם לא התעניינו בעסקה, אלא רק בכך שיופטרו מחובם לחברה, ויוכלו לחזור לעסקיהם. כפי שעולה מהעדויות שיוצגו להלן) העידו כי רצו לקבל את הערבות הבנקאית, ולחזור לענייניהם. גם רו"ח אריה ועו"ד שרמן ניסו להרחיק עצמם מהעסקה ככל שיכלו, על אף שמעורבותם בזמן אמת עלתה מהמסמכים.
על כן כמעט ולא התבססתי על עדויות מי מהעדים הללו, אלא אם נתמכו בראיות חיצוניות.
עוד אציין כי יש משמעות רבה, כפי שיפורט בהמשך, למי שלא הוזמן לעדות, ובעיקר כוונתי לעו"ד חת מטעם הנתבעים 1 ו-2, שלטענתם התבססו על אישורו ומומחיותו הן לעניין ניסוח ההסכם ובדיקת הרוכשים, הן לעניין שחרור הערבות.
83. בפתח הדברים יש להדגיש כי התובענה נסובה סביב גורלה של התמורה, בסך כ-6.76 מיליון ₪, שהיתה אמורה להשתלם במסגרת עסקה למכירת מניות שליטה בחברה הציבורית "כדורי את חי (מולט) נכסים והשקעות בע"מ" בשנת 2003. זהו הסכום הנתבע, והשאלה העומדת לדיון היא האם עמדו הנתבעים 1 ו-2 בחיובם לחברה אם לאו. עוד יש להדגיש בפתח הדברים כי מסכום זה יש להפחית את כל הסכומים ששולמו לתובע במסגרת הסדרי הפשרה. ומכאן לגופם של דברים.
האחריות לפרעון החוב
84. על פי הסכם המכר, בעלי השליטה בחברה, הנתבעים 1 ו-2, היו אמורים לקבל במעמד חתימת ההסכם המחאה בגובה יתרת חובם לחברה, בסך של 6,814,256 ₪, ולהסב אותה לחברה זאת כנגד השבת ערבות בנקאית על סך 7 מיליון ₪ שהחברה החזיקה כבטחון לפירעון חובם. דירקטוריון החברה אישר, במועד חתימת ההסכם, כי חובם של הנתבעים 1 ו-2 לחברה נפרע וכי ניתן להשיב את הערבות הבנקאית לידיהם. התובע טוען כי הערבות הבנקאית הוחזרה לידי הנתבעים 1 ו-2 על אף שבפועל התמורה בגינה מעולם לא הופקדה לקופת החברה וכי חובם של הנתבעים 1 ו-2 נמחק ממאזני החברה, ללא כל הצדקה.