85. הנתבעים 1 ו-2 טוענים מאידך כי מילאו את חלקם בהתאם להוראות ההסכם, הסבו את ההמחאה שנמסרה להם מידי הנתבע 3 לטובת החברה, קיבלו חזרה את הערבות הבנקאית ואת אישור החברה כי חובם נפרע במלואו. אף בספרי החשבונות של החברה נמחק חובם. לדידם, הם פרעו את חובם לחברה והתביעה הנדונה מהווה ניסיון לגזול כספים שכבר שולמו.
תחילה אבחן האם הוכחה טענת התובע כי חובם של הנתבעים 1 ו-2 לחברה לא נפרע בפועל. בהמשך, אדון בעילות התביעה ואבחן האם מתקיימות אילו מעילות התביעה כלפי הנתבעים 1 ו-2 והנתבע 5.
הודאה והדחה
86. הנתבעים 1 ו-2 טענו תחילה כי פרעו את חובם לחברה, ואף הפנו בעניין זה למאזן החברה, בו לא הופיע עוד חובם לחברה. בסיכומיהם ציינו הנתבעים 1 ו-2 כי מחוות דעתו של רו"ח רצאבי עולה כי כספי התמורה ככל הנראה לא הופקדו בחברה, אך ממשיכים וטוענים כי הם עשו את שהתחייבו לפירעון חובם. לכאורה די היה בכך כדי להניח כי החוב אכן לא נפרע, ולעבור לבדוק את התחייבויותיהם. אולם כיוון שלטענת התובע מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה, וכי על הנתבעים להוכיח כי פרעו את חובם, יש לעמוד על נטלי ההוכחה לעניין הנתבעים 1 ו-2. התובע טוען כי טענתם של הנתבעים 1 ו-2 כי פרעו את חובם לחברה, היא טענה מסוג הודאה והדחה, המעבירה את הנטל להוכיח כי החוב נפרע אליהם, משהודו בקיום החוב.
87. בע"א 642/61 זאב טופר נ' שלמה מרלה, פ"ד טז 1000 (1962), קבע כב' השופט זוסמן את הכללים בעניין זה (החל בעמ' 1004, פס' 3-1 לפסק דינו):
"תובע המביא דברו לפני בית-המשפט מבקש לזכות ביתרון או בהנאה שנקבעו – לטובתו – בהלכה פלונית מהלכות המשפט המהותי. תוצאה זו, הזכות שהתובע טוען לה, מותנית בכך שנתקיימו העובדות המולידות את הזכות האמורה ("עילת התביעה"). כיוצא בזה הנתבע המבקש לנקות את עצמו ומסתמך לשם כך על הלכה אחרת הפוטרת אותו מחבות שנולדה. אם תופסת הלכת-הפטור לטובת הנתבע, תלוי בכך אם נתקיימו עובדות אחרות ("עילת ההגנה"). דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העקרון, כי על בעל-דין לשכנע את בית-המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. ....לא הוכחה עילת התביעה, לא יוכל השופט לחייב את הנתבע על-פי הלכת הסעיף 37(1) הנ"ל והתביעה תידחה. ..... בעל-חוב חייב להוכיח את העובדות המעמת את זכותו, והחייב – את העובדות המפקיעות ומבטלות זכות שקמה ......אך יוטעם הדבר ואף יודגש: הכל תלוי במשפט המהותי, כי דיני הראיות הולכים אחריו. פעמים יש והמשפט המהותי תולה את הזכות שהתובע טוען לה בכך שלא אירעה עובדה מפקיעה, ואם עשה כן – נטל השכנוע על התובע, ועליו להוכיח שלא אירעה העובדה האמורה, אף-על-פי – שלענין זכות אחרת – עובדה מפקעת היא. .... הטענה "פרעתי" היא טענת "הודאה והדחה", מבחינת: "כן – אבל". האומר "פרעתי", מודה בכך שנולד החוב ופוטר את התובע מהוכחתו, אבל, לאחר מכן, אומר הוא, נפקע החוב שנולד. היסודות של הטענה המורכבת הלזו ערוכים, כביכול, בשני עיגולים קונצנטריים. בעיגול הפנימי, הקטן, מצויות כל אותן העובדות עליהן העמיד התובע את תביעתו, ובעיגול החיצוני, הגדול, ערוכות העובדות המפקיעות את זכות התובע. ..... ואולם יש גם והנתבע מודה, כי קיבל מהתובע סכום כסף, אך כופר בחבותו להיענות לתביעה, בלא שתהא כפירתו נובעת מעילה המבטלת או מפקיעה זכות שקמה. כיצד? ראובן תובע משמעון תשלום הלוואה שהילווה לו; שמעון מודה בקבלת הכסף. אף טוען שהכסף ניתן לו בתור מתנה.... טענת הגנה כזו אינה בבחינת "הודאה והדחה", שכן שמעון לא הודה בכל העובדות של עילת התביעה ולא פטר את ראובן מהוכחתן, אלא רק מהוכחת מקצתן פטר אותו. שמעון כפר בטענה, שלווה הלוואה מראובן ולהודאתו בקבלת הכסף צירף את גירסתו וביאר, בתור מה קיבל את הכסף, בתור מתנה או כיוצא בזה. ....הודאה בקבלת הכסף היתה כאן, הודאה בקבלת הלוואה לא היתה."