91. פרופ' איסי רוזן-צבי, במאמרו: "הודאה והדחה: כיצד ניתן להציל את הדוקטרינה", ספר שלמה לוין, 227 (2013), עומד על ההצדקות השונות שניתנו לדוקטרינת ההודאה וההדחה, ומדגיש כי כאשר מדובר בהוכחת טענה כללית "אי פרעון חוב" מדובר בטענה כללית קשה להוכחה שכן על התובע להוכיח שהנתבע לא פרע את חובו בשום מועד ובשום דרך, בעוד שטענת "פרעתי" עומדת על מועד ואופן מסוימים לפרעון החוב וקלה יותר להוכחה. במקרים כאלה, ההגינות הדיונית והיעילות מחייבים הצדקה, לטעמו של פרופ' רוזן צבי, לטענת ההודאה וההדחה, שכן מבחינת תפישת הצדק אין להטיל על מאן דהוא להוכיח טענה שאין כלים להוכיחה. אז גם אין משמעות לאופן ניסוח הטענה בידי הנתבע (חיובית או שלילית – "החוזה לא הופר" לעומת "ההלוואה נפרעה").
92. פרופ' רוזן צבי טוען כי יש לעשות שימוש בדוקטרינת ההודאה וההדחה והעברת נטל השכנוע, רק במקרים של טענת פרעתי שאינה קונקרטית, אז אכן צריך להוכיח התובע כי החוב לא נפרע בשום אופן ובשום מועד. אם לעומת זאת טענת פרעתי הינה מפורטת, הנתבע מבהיר באיזה אופן ובאיזה מועד פרע את החוב, אזי שוב הוכחת הטענה הן על ידי התובע, הן על ידי הנתבע, אפשרית בכלים המספקים הכללים הדיוניים (גילוי מסמכים, שאלונים וכיו"ב) ויש להותיר את נטל השכנוע על התובע. בספרו, ההליך האזרחי 462-421 (2015, להלן: רוזן צבי: ההליך האזרחי), חזר פרופ' רוזן צבי על הדברים והבהיר כיצד הדוקטרינה של הודאה והדחה יכולה לשמש כלי אפקטיבי לאכוף את הוראות התקנות (הישנות) הנוגעות לניסוח כתבי הגנה באמצעות סנקציה של היפוך הנטל במרום בו הנתבע מנסה להתחמק מהכחשה מפורשת ומפורטת למשל של טענת "פרעתי".
93. מאוחר יותר, בספרו, יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, פרק א: עקרונות יסוד, 27 (2021), עומד המחבר על אופן ניסוח כתבי הטענות ומעלה את השאלה האם הדוקטרינה של הודאה והדחה חלה לאור השמטתה של תקנה 159 לתקנות הישנות, וסבור שהתשובה היא בחיוב. לטעמו, תקנה 66 העוסקת בהיפוך סדרי הטיעון בין בעלי הדין, בהתקיים נסיבות המחייבות את היפוך הנטל, מהווה לטעמו את הבסיס לדוקטרינה זו (שם בעמ' 134).
אני סבורה כי לאור העקרונות שנקבעו בתקנות החדשות, יש להמשיך ולעשות שימוש בדוקטרינה זו, בנסיבות עליהן עומד רוזן צבי בחיבוריו השונים. ואפרט.
94. תקנה 1 לתקנות החדשות קובעת את מטרות סדר הדין האזרחי ובהן יצירת ודאות דיונית, מניעת שרירותיות והגשמת העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך. במקרה זה אין להעביר את נטל השכנוע לנתבעים 1 ו-2.