130. בנוסף, הנתבעים 1 ו-2 טענו כי פעלו בהתאם לייעוץ מקצועי, ומילאו אחר הנחיות עורך דינם כלשונן, והפקידו את ההמחאות בידי הגורמים המוסמכים בהתאם להוראות ההסכם. אך על אף טענות אלה לא הגישו הודעת צד ג' כנגד אף אחד מאנשי המקצוע שליוו את העסקה וכנגד אף אחד מהאורגנים של החברה אליהם נמסרה התמורה. הנתבעים 1 ו-2 אף לא זימנו לעדות מי מאנשי המקצוע שליווי אותם בעסקה ומי מהאורגנים של החברה בכדי לתמוך בגרסתם ולשפוך אור על השתלשלות האירועים. כך, על אף שהנתבע 1 בעדותו טען כי פעל בהתאם לייעוץ משפטי, לא זימן את עו"ד חת לעדות (עמ' 152 לפר' ש' 20-18):
"בתצהיר שלי יש מכתב שאני לא חייב, לא כלום. היה עורך דין שם. העורך דין ייצג אותי בעניינים משפטיים. עשינו כל מה שצריך לפי החוזה. אות ואות. כל האמת וזה מה שאני יודע"
הנתבע 1 חוזר וטוען כי פעל כפי הנדרש בהסכם ובהתאם להנחיות עורכי הדין וחתם על המסמכים באופן עיוור (עמ' 164 לפר' ש' 3-1):
"עו"ד קוגן: למרות שדוד שמאי בחוץ לארץ, החתימו אותך גם באותו יום שכאילו דוד שמאי.
העד כדורי: אני לא קראתי. אני אמרתי לכם. לא קראתי כלום. אני אמרתי".
והוסיף (עמ' 165 לפר' ש' 5-4):
"ש. זאת אומרת שאתה חתמת, סמכת על עורכי הדין שהיו שם.
ת. בשביל מה יש לי עורך דין"
גם הנתבע 2 מעיד כי הסתמך באופן מלא ומוחלט על הנחיות עורך דינו בביצוע העסקה (עמ' 175 לפר' ש' 17-15):
"אני לא יודע, זה מה שאמרו לי, ככה עשינו את העסקה וככה זה והיה עורך דין שלי וריבונו של עולם ותעזבו אותנו, מה אתם רוצים מאיתנו".
בהמשך מעיד הנתבע 2 כי מילא באופן עיוור אחר הנחיות עורך הדין (עמ' 179 לפר' ש' 20 עד עמ' 180 ש' 1):
"עו"ד אטיאס: אז העורך דין אמר לך לחתום פה וחתמת.
העד דוד: כן.
עו"ד אטיאס: ואתה יודע על מה חתמת?
העד דוד: לא"
ועוד (בעמ'' 176 לפר' ש' 2-1) הנתבע 2 שואל רטורית "את חושבת שאני הייתי קורא מסמכים?".
הנתבע 2 מדגיש כי הוא איש עבודה, ללא השכלה, הוא לא עסק בניהול העסקי של החברה והסתמך על עורך הדין ועל הנתבע 1 (עמ' 170 לפר' ש' 12-10):
"אני הייתי בבניין כל הזמן ורק באו ואמרו לי יהיה ככה, יהיה ככה, עושים חוזה וכל הדברים האלה, אנחנו הולכים לפי החוזה"
הנתבע 2 חזר על הדברים בעמ' 170 לפר' ש' 19-17, וכן בעמ' 171 ש' 10-9, הנתבע 2 מעיד כי אינו יודע לקרוא.
הנתבע 2 טוען גם כי להבנתו כלל לא יכל לוודא, לאחר השלמת העסקה, האם החוב נפרע לחברה (עמ' 171 לפר' ש' 21 עד עמ' 172 ש' 4):
"ש. וזה לא היה באחריותך לבדוק שהכסף נכנס לחברה,
ת. איך אני יכול לבדוק? איך אני יכול לבדוק? אנחנו בזמן שגמרנו את הסיפור הזה, נכנסו הקונה עם כל הזה ונגמר הסיפור. אני עוד יכול לגשת לחשבון הזה? אני לא יכול לגשת לחשבון הזה. לא יכול. זה מה שאמרו לי. אולי שקרו אותי. אי אפשר לגשת יותר לחשבון, החשבון הזה מבחינתי נגמר, אתה מבין? איך אני יכול לבדוק אם נכנס הכסף או לא נכנס הכסף?".