51. אכן, הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי כאשר בידי התובע קיימת אפשרות לתבוע סעד כספי עשויה להיתפס כבלתי מוצדקת (עניין ברקליס). ברם, שעה שבענייננו
--- סוף עמוד 27 ---
מדובר בתביעה לסעד הצהרתי שלא ניתן לכמת אותו כלל לעת הזאת, יש לסווג את התביעה כהליך שאינו ניתן לביטוי כספי. גם אם ניתן להעריך בקווים כלליים במקרה זה את שווי הסעד (מבלי להתייחס לעמדת המערערים החלוקים על מידת ההיתכנות שבכך), אין די בכך כדי לסווג את התובענה כמחויבת באגרה כתובענה כספית. משמעות הרמת המסך במקרה זה הינה הלכה למעשה יצירת יריבות בין המערערים המייצגים את החברה ונושיה לבין המשיבות – על כל הכרוך בכך, והפיכתן לבעלות דין לכל דבר ועניין בהליך חדלות הפירעון בעניינה של החברה. אכן יריבות זו תשתרע על מכלול עניינים שבבוא היום יינתן לרובם ביטוי כספי, אך לא בהכרח. בכל מקרה, עוד חזון למועד.
לסיכום: אמליץ לחבריי לקבל את הערעור על כל רכיביו ולחייב את המשיבות לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המערערים, בסך של 30,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופטת י' וילנר:
אני מסכימה לעיקרי חוות דעתו של חברי, השופט ד' מינץ.
לצד זאת, אבקש להותיר ב"צריך עיון" את הדיון המקיף והמעניין של חברי בנוגע לעילת הרמת המסך המבוססת על תקנה 94 לתקנון החברה, וזאת מאחר שההכרעה בנדון אינה דרושה לענייננו.
ש ו פ ט ת
השופט ע' גרוסקופף:
אני מסכים לקבלת הערעור הן בסוגיית ההתיישנות והן בסוגיית האגרה, כמוצע על ידי חברי, השופט דוד מינץ, ומצטרף להערת חברתי, השופטת יעל וילנר. על טיעוני חברי בעניינים אלה, המקובלים עלי בעיקרם, אבקש להוסיף את ההערות הבאות:
1. "מסך ההתאגדות" מהווה, במקרה הרגיל, מחסום המונע מנושיה של חברה בערבון מוגבל (להלן: חברה) לתבוע את בעלי המניות של החברה בגין חובות החברה
--- סוף עמוד 28 ---
כלפיהם, וזאת בין אם מדובר באנשים פרטיים ובין אם מדובר בתאגיד אחר. עניין זה מעוגן בדין הישראלי בסעיף 35(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) הקובע כי: "אחריות בעלי המניות לחובות החברה יכול שתהיה לא מוגבלת, והדבר יצוין בתקנון; היתה אחריות בעלי המניות מוגבלת, יפורט אופן ההגבלה בתקנון". יצוין עוד כי מרבית החברות בישראל הן חברות בערבון מוגבל, בהן חבות בעלי המניות מוגבלת לסכום בו התחייבו לרכוש את מניות החברה (ראו: יוסף גרוס חוק החברות כרך א 105 (מהדורה חמישית, 2016) (להלן: גרוס); אירית חביב-סגל דיני חברות 50, 170 (2007) (להלן: חביב-סגל); ידידיה צ' שטרן "החברה כאישיות משפטית חסרת בעלים: תיאוריה, דין, מציאות" מחקרי משפט כא 245, 283 (2004). ראו גם: ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פ"ד סג(1) 548, 595 (2009) (להלן: עניין אפרוחי הצפון)). התפיסה המשתקפת בקיומו של מחסום "מסך ההתאגדות" היא שהחברה הינה אישיות משפטית העומדת בפני עצמה (וראו סעיף 4 לחוק החברות), ואישיות משפטית זו – בנבדל מן המחזיקים במניותיה – היא הנושאת בחיובים המשפטיים של החברה, כפי שהיא זו שמחזיקה בזכויות בנכסי החברה (ראו: גרוס, בעמ' 222-220; חביב-סגל, בעמ' 50, 153).