8. סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני סבור כי העובדה שאגרקסקו נוהלה לאורך שנים רבות באופן מסוים המקים לכאורה עילה ל"הרמת מסך", מקימה למשיבות טענת התיישנות נגד הפעלת המנגנון של "הרמת מסך" ביחס לתביעות חוב שטרם התיישנו, ככל שמתקיימים התנאים המצדיקים "הרמת מסך". לפיכך, שותף אני לעמדת חברי, השופט מינץ, כי לא היה מקום לדחות חלק מהתביעה על הסף מטעמי התיישנות. עם זאת, מצטרף אני להערת חברתי, השופטת וילנר, לפיה יש להותיר את הערת חברי לעניין תקנה 94 לתקנון אגרקסקו והשלכותיה (ראו פסקות 48-43 לחוות דעתו של חברי) – אשר כלל אינני משוכנע כי מסכים אני לאמור בה – "בצריך עיון".
9. אשר לסוגיית אגרת בית המשפט, הרי שהיא פשוטה למדי בעיני. בהנחה שיש מקום לאפשר למפרקים להגיש תביעה לסעד הצהרתי לפיו מתקיימים התנאים המאפשרים "הרמת מסך" נגד המשיבות, הרי שמדובר בהליך הצהרתי מקדמי, אשר איננו מאפשר עדיין זכיה בסעדים כספיים, ואשר דינו צריך להיות, לצורכי אגרה, כבקשה לסעד שאינו ניתן בשלב זה להערכה. ודוק, במקרה הרגיל אין מקום לאפשר דיון בבקשה לסעד הצהרתי מקדמי מסוג זה (ראו פסקה 7 לעיל וההפניות שם). ואולם, באותם מקרים חריגים בהם יש לאפשר זאת, הרי שהאגרה לגבי הסעד ההצהרתי, שאין נלווית לו עדיין אפשרות לתבוע סעד כספי, תהיה בסכום הקבוע לפי סעיף 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. מכאן שגם בעניין זה שותף אני למסקנתו של חברי, השופט מינץ.
--- סוף עמוד 37 ---
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.
ניתן היום, י"ח בטבת התשפ"ב (22.12.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט