--- סוף עמוד 13 ---
בגין הוראות תקנה 94 הקובעות כי רווחי החברה יחולקו לחקלאים, אולם הם לא עשו כן לאורך עשרות שנים.
23. יש גם לדחות את הטענה בדבר מינוי נציגים מקרב המגדלים לדירקטוריון החברה, לגביה העלו המערערים מעין טענת "עוולה נמשכת", היינו כי כהונת הדירקטורים לא הופסקה. בכתב התביעה הועלתה רק טענה לפיה לא היה על המשיבות למנות דירקטורים בחברה מקרב המגדלים, וכלל לא הועלתה טענה הנוגעת להפסקת כהונתם בדיעבד, לאחר שמונו. כך גם לגבי טענות שהעלו המערערים כי נציגי המשיבות "הנחיתו" על החברה הוראות המנוגדות לתכליתה העסקית. המערערים עצמם טענו בכתב התביעה כי מדובר באירועים שהתרחשו יותר משבע שנים לפני הגשת התביעה ואין להם להלין על כך היום.
24. ביחס לקביעת בית המשפט שעל המערערים לשלם אגרה כאילו מדובר בתביעה כספית, הבהירה משיבה 1 כי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין ברקליס, אין להעניק לתובע סעד הצהרתי מקום בו הוא יכול לתבוע "סעד מלא ממשי", וכך הוא בענייננו. גם את טענת המערערים לפיה כל עוד לא הסתיימו הליכי הפירוק לא ניתן לדעת מהו היקף חובות החברה, יש לדחות. אי ידיעת סכום ההתחייבויות אינה משנה ממהותה של תביעה כתביעה כספית. בנוסף, מבחינה עובדתית היקף ההתחייבויות ידוע למערערים. מכל מקום אין מדובר בתביעה שונה מכל תביעה כספית אחרת שבה תובע נושה את הסכום הכספי לו הוא זכאי לטענתו.
25. משיבה 2 הצטרפה לעמדת משיבה 1 בנימוקים דומים. היא הדגישה כי אין לקבל את טענת המערערים כי תביעות הרמת מסך מעצם טיבן ניתן להגיש רק כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון. מדובר בטענה אשר אינה מתיישבת עם לשון החוק ואינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון העומד מאחוריו. גם משיבה 2 עמדה על הטעמים בגינם ההלכה שנקבעה בעניין מרכז הארגזים רלוונטית לענייננו, ולהיעדר תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. באשר לקביעת בית המשפט המחוזי ביחס לחובת תשלום אגרה, ציינה משיבה 2 כי המערערים לא הראו כל אינטרס לגיטימי ונימוק רלוונטי מדוע הגישו תביעה לסעד חלקי בלבד. המערערים לא מימשו עדיין את כל נכסי החברה ולא הכריעו בכל תביעות החוב, ותחת זאת בחרו להגיש את התביעה נגד המשיבות ולהמתין לתוצאותיה. אין מקום לאפשר למערערים להיבנות ממחדלם.
--- סוף עמוד 14 ---
26. גם לעמדת משיבה 3 בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי חלקים מתביעת המערערים התיישנו. המערערים בחרו לנסח את תביעתם באופן כללי, עמום ובלתי מפורט כלפי המשיבות בכלל, וכלפי משיבה 3 בפרט, כאשר כל האירועים אליהם הם מתייחסים אירעו מחוץ לתקופת ההתיישנות. משיבה 3 הדגישה כי המערערים לא הצביעו בתביעתם על כל מעשה או אירוע ספציפי החל בתוך תקופת ההתיישנות המהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות. כמו כן, גם לעמדתה אין מקום לטענת המערערים כי תביעת הרמת מסך ניתן להגיש רק כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון.