30. אשר לתקופה מהגשת התביעה ועד ההמצאה בפועל – הדין (תקנה 501(ב) לתקנות הישנות) והפסיקה הכירו אמנם באפשרות לבטל היתר המצאה מחמת שיהוי, אך הובהר כי טענה שכזו תתקבל רק מקום בו התובע ישב בחוסר מעש ולא עשה דבר תקופה ארוכה, ואין לו הסבר סביר להתנהלותו. "בדיקת האיחור אינה נעשית באופן אריתמטי, ולפיכך נקבע ... כי איחור של קרוב לשנתיים אינו איחור בלתי סביר. אולם שם לא נקט התובע חוסר מעש במשך תקופה זו,
--- סוף עמוד 9 ---
ופתח בהליכים שונים, אלא שלא עלה בידו לקבל היתר נכון, עקב טעויותיו בזהות הנתבעת, ועקב תקלות בהמצאת כתבי בי-דין בשפה הגרמנית. במקרה שלנו אין למשיב, כאמור, כל הסבר של ממש לאיחור בהגשת הבקשה" (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד (4) 545 (1990), שם הבקשה להיתר הוגשה שנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה; וראו גם רע"א 5969/07 Keryx Biopharaceuticals נ׳ ר.מ.פ.א (8/8/2007) שם נדחתה טענת שיהוי אף שחלפו כשנתיים ממתן היתר המצאה ועד המצאה בפועל; בר"ע 210/81 Holz Sohn-Rapid נ' שעין, פ"ד לו(3) 633 (1982).
31. כפי שקבעה חברתי כב' השופטת ח' קיציס, במסגרת ערעורה של משיבה 2, אין לבחון את שאלת השיהוי בהגשת הבקשה רק ביחס למועד הגשת התביעה, אלא על פי התנהלות המבקשים מאז הגשת התביעה. התנהלות זו פורטה בהחלטת כב' השופטת ברון ברע"א 1152/20, ונזכירם בתמצית בלבד: ב-10/11/2014, חמישה ימים אחרי הגשת התובענה, ביקשו המבקשים להמציאה לתאגידים הזרים מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות. ב-24/11/2014 נעתר בית המשפט לבקשתם. רוב המשיבות ביקשו את ביטול היתר ההמצאה – די בכך כדי לשלול טענת שיהוי שכן המשיבות ידעו היטב כבר אז על קיומה של התובענה ועל הצורך להיערך להגנה מפניה – אך טרם הוכרעו הבקשות קבע בית המשפט העליון בהליך אחר כי התקנה אינה מאפשרת היתר המצאה בנסיבות כשלנו (רע"א 925/17 הצלחה נ' AU Optronic (31/7/2017)). ב-4/10/2017 אישר בית המשפט את ההסדר הדיוני עם LG, ובעקבות זאת, ב-2/1/2018, הגישו המבקשים בקשה לקבוע כי ההמצאות שכבר בוצעו מכוח תקנה 500(7) הומצאו כדין גם לפי תקנה 500(10). ב-10/4/2018 דחה בית המשפט (כבוד השופט מ' תמיר) את הבקשה והורה למבקשים להגיש בקשה חדשה להמצאה מחוץ לתחום, וכאמור ב-22/4/2018 הוגשה בקשה להתיר המצאה לפי תקנה 500(10), וב-31/5/2018 נעתר לה בית המשפט. במקביל להליכי ההמצאה לפי תקנה 500(10) ביקשו המבקשים להמציא את התובענה לחלק מהמשיבות גם באמצעות מורשה בישראל, לפי תקנה 482 לתקנות הישנות – אך ניסיונם לא צלח והחלטה מנומקת ניתנה ב-18/1/2019 (כב' השופט מ' תמיר). לא סקרנו את מלוא ההליכים וההחלטות (הזכרנו למעלה את ההליכים בנושא התרגום שהסתיימו ב-2/5/2019), שכן די במה שהוזכר כדי לגלות כי במהלך השנים המבקשים לא זנחו את ההליך או את בקשת ההמצאה ולא ניתן לומר כי ישבו בחוסר מעש ולא עשו דבר. יתרה מכך, המשיבות היו מודעות להליך מ-2015 ובמשך השנים פעלו נמרצות למניעת ההמצאה. מובן כי זו זכותם שבדין, אך קשה לקבל טענת שיהוי ובוודאי שיש קושי לקבל כי המשיבות נפגעו מחלוף הזמן ולא יכלו להיערך כראוי לניהול הגנתן.