המעשה נעשה "בדרך נמהרת או רשלנית"
539. הביטוי הייחודי "בדרך נמהרת או רשלנית" מאפיין את הפעולה מושא העבירה, ומכאן שהוא מבטא גם רכיב עובדתי-התנהגותי וגם את היסוד הנפשי הנדרש בעבירה.
540. במסגרת היסוד העובדתי יש לבחון ביחס לכל נאשם אם מעשיו (או מחדליו) חרגו מסטנדרט ההתנהגות הסביר בנסיבות המקרה, בהתאם לשיקולי מדיניות שאותם קובע בית המשפט. נסיבות המקרה אותן יש לקחת בחשבון הן גם "פנימיות", כלומר נסיבות הקשורות לתכונותיו של העושה/חודל עצמו, וגם נסיבות "חיצוניות", כלומר הרקע והתנאים שבהם פעל או לא פעל העושה/חודל.
541. במסגרת השיקולים שבית המשפט לוקח בחשבון עליו להזהיר עצמו כי לא נדרש שהעושה/חודל ינקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים, והחובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים בהתאם לנסיבות העניין – הן נסיבות פנימיות הקשורות לתכונות העושה, והן נסיבות חיצוניות המשקפות את הרקע והתנאים שבהם הוא פעל (פרשת יעקובוב, פרשת יקירביץ).
542. מאחר ועסקינן בהרשעה בפלילים, הרי שהסטייה מנורמת ההתנהגות הסבירה הנדרשת הינה חמורה מזו הדרושה בדין האזרחי. בנוסף, מאחר ועסקינן בעבירת רשלנות מופשטת שבה לא נדרשת תוצאת נזק, רמת ההתרשלות הנדרשת מחמירה אף יותר (פרשת יקירביץ; פרשת אבנת).
--- סוף עמוד 93 ---
הסיכון
543. סעיף 338 לחוק העונשין דורש את התקיימותו של סיכון לקרות נזק, כלומר שהמעשה טומן בחובו סיכון לחיי אדם או לשלמות גופו, ללא דרישה שהסיכון יתממש בפועל ויגרם נזק. מכאן, שהעבירה מושלמת עם היווצרות הסיכון.
544. כאמור, ההצדקה להרחבת הנורמה הפלילית עד כדי החלתה גם על ההתנהגות הפסולה עצמה, ללא קשר לתוצאה שעלולה להיגרם בגללה, נעוצה בערכים החשובים והראשונים במעלה עליהם הסעיף מבקש להגן – שמירה על חיי אדם ושלמות גופו. ערכים אלה הם כה חשובים עד שאנו מוכנים להרשיע אדם בפלילים בגין עצם יצירת הסיכון לפגיעה בהם, מקום בו מדובר במצבים המקימים סיכון מובנה ממשי לפגיעה בהם, הן מבחינת ההסתברות להתממשות הסיכון והן מבחינת היקף הנזק הפוטנציאלי (פרשת יקירביץ; עפ"ג (מרכז) 33250-12-18 אופיר עלימה נ' מדינת ישראל (נבו 17.04.2019)).
545. יחד עם זאת, דווקא בשל נכונותנו להרשיע בפלילים בגין הפגיעה בערכים אלה על יסוד עצם הסיכון שבפגיעה בהם, נדרש כי המעשה או המחדל יצרו או יגבירו באופן ממשי את הסיכון לגרימת מוות או חבלה חמורה לאדם, ואין מקום להרשיע במקרים בהם הסיכון עלול לפגוע בערכים המוגנים באופן קל. בהתאם לכך, גם הסטייה הנדרשת מרמת הזהירות הסבירה צריכה להיות ממשית ונכבדה, ויש לבחון האם העושה ביצע את המעשה או חדל את המחדל בדרך שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו לחבלה באופן בלתי סביר.