היסוד הנפשי
560. כפי שפורט בהרחבה לעיל, במסגרת היסוד הנפשי נדרשת מודעות בכוח (להבדיל ממודעות בפועל) לאחד או יותר ממרכיבי העבירה. במילים אחרות, בעבירת החבלה ברשלנות יש לבחון האם אדם סביר בנסיבות העניין, יכול וצריך היה להיות מודע לטיב ההתנהגות (ובענייננו למחדל), לחובות המוטלות עליו ולנסיבות האחרות, או לאפשרות כי התנהגותו תגרום לחבלה. כאמור, האדם הסביר משקף את עמדתו, ידיעותיו וניסיונו של בית המשפט, יחד עם דרישות החברה מאדם שקול וזהיר, כך שצפייתו נבחנת בהתאם למדיניות משפטית, הנקבעת תוך התחשבות בגורמים, באינטרסים ובשיקולים אחרים המתקיימים בכל נסיבה.
561. גם בעניין זה יש לשוב ולציין, כאמור לעיל, כי לנוכח המשמעויות הקשות של הטלת אחריות פלילית, בשונה מאזרחית, רמת הרשלנות הנדרשת בעבירות רשלנות גבוהה מזו הנדרשת בדין הנזיקי, ואחריות פלילית תוטל רק באותם מקרים שבהם הערך החברתי עליו החברה מבקשת להגן הוא בעל חשיבות מיוחדת.
--- סוף עמוד 96 ---
היחס בין סעיף 338 לחוק העונשין לבין סעיף 341 לחוק העונשין
562. בסיכומיה הסכימה המאשימה כי במידה ומי מהנאשמים ימצא אשם בעבירה לפי סעיף 338(3) לחוק העונשין היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין. בהתאם לכך, ככל שיקבע כנגד מי מהנאשמים כי יסודות עבירת מעשי הפזיזות והרשלנות לפי סעיף 338 לחוק העונשין מתקיימים בעניינו, לא יהיה צורך בבחינת התקיימות יסודות העבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין בעניינו.
563. למעלה מן הצורך יצוין כי אני סבור שגם אילולא הסכימה המאשימה לנהוג כאמור, לא היה מקום להרשיע גם בסעיף 338(3) לחוק העונשין וגם בסעיף 341 לחוק העונשין.
564. כך, ניתן לראות כי קיימים מספר הבדלים משמעותיים בין סעיף 338 לחוק העונשין לבין סעיף 341 לחוק העונשין. ראשית, הרי שבעוד שהעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין הינה עבירת רשלנות מופשטת אשר אינה מצריכה הוכחת תוצאה וקשר סיבתי בין ההתנהגות לתוצאה, העבירה לפי סעיף 341 לחוק הינה עבירה תוצאתית; שנית, העונש המקסימלי לצד העבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין הינו שלוש שנות מאסר, ואילו העונש המקסימלי לצד העבירה לפי סעיף 341 הינו שנת מאסר; שלישית, עוצמת ההתרשלות, קרי הסטייה מנורמת ההתנהגות המצופה שיש להוכיח כדי להרשיע בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוהה עוד יותר מזו הנדרשת להוכחה על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין.