571. שנית, מחומר הראיות עולה כי משרד החינוך, הגוף המרכזי אשר אמון על מערכת החינוך בישראל, דווקא רואה בכוהל 'חומר מסוכן'. כך עולה בבירור מעדותה של גב' שושי כהן, מנהלת תחום מדעים ומפמ"ר מדע וטכנולוגיה עד כיתה ט' במשרד החינוך בעת הרלוונטית לאירוע, לפיה כוהל הוא "חומר דליק, הוא חומר נדיף..." (פרוטוקול בעמ' 129 ש' 18-21; נ/19), וכך עולה מהגדרת חוזר מנכ"ל – בטיחות במעבדות לחומר מסוכן: "חומר העלול לגרום נזק בריאותי, נזק ברכוש או נזק סביבתי" (ת/2 בסעיף 4.2.1), כשאין ספק שכוהל (בוודאי בנסיבות ענייננו) עונה להגדרה זו.
572. שלישית, אף אם לכאורה ישנם גורמים חינוכיים מסוימים שאינם רואים בכוהל חפץ מסוכן מטבעו, אין בכך כדי ללמד כי כוהל אינו מסוכן, או על יחסה של "מערכת החינוך" כולה, ובפרט של משרד החינוך, לכוהל כחומר שאינו מסוכן מטבעו. דוגמאות נקודתיות לפעילויות הכוללות שימוש בכוהל ובאש, אשר מבוצעות בתנאים ובנסיבות שיש בהן כדי לתת מענה לסיכוני הכוהל והאש, אינן מלמדות כלל כי כוהל ואש אינם מסוכנים מטבעם. רוב הדוגמאות שהציגה נאשמת 2 (סיכומי נאשמת 2 בעמ' 28 סעיף 104א' – ב') אינן מתייחסות לגופים הכפופים למשרד החינוך, שהוא הגוף הרלוונטי לעניין בחינת יחסה של "מערכת החינוך" לחפץ: מכון דוידסון הינו חלק ממכון ויצמן (נ/22); מאמרה של ד"ר זוהר גורי נכתב על ידה כאדם פרטי (נ/24). הדוגמא היחידה שהובאה על ידי נאשמת 2 הנוגעת למשרד החינוך הינה ניסוי "האוויר הלוחץ" מתוך חוברת מטעם המרכז הארצי למורי פיסיקה וגופים נוספים "פיזיכיף – פעילויות לעידוד בחירת פיסיקה בתיכון", שהוצאה על ידי משרד החינוך (נ/21 בעמ' 81 ניסוי ג'). אולם, ניסוי זה אינו מתייחס כלל לכוהל או לאלכוהול (אלא לאש), ובכל מקרה מדובר בניסוי המיועד לתלמידי כיתות ט' ומעלה, אשר מבוצע על ידי
573. --- סוף עמוד 98 ---
574.
575. מורה בתנאים ובנסיבות מסוימים, ולא על ידי תלמיד, ואין בו כדי ללמד כי כוהל אינו חומר מסוכן מטבעו, או שאש אינה מסוכנת מטבעה.
576. רביעית, וחשוב מכל, דווקא הדוגמאות שהובאו על ידי נאשמת 2 מוכיחות בברור כי כוהל (או אלכוהול) הוא כן "חפץ שמסוכן מטבעו": בכותר של נ/22 – צילומי מסך צבעוניים מהאתר של מכון דוידסון, בעניין ניסוי "הסנה הבוער", מודגש באדום בולט כי "הניסוי מחייב השגחה של מבוגר!"; בסרטון המסביר כיצד יש לבצע את אותו ניסוי (שצורף ב-נ/23) מדגיש נציג מכון דוידסון כי מאחר ומדובר בחומר דליק חשוב להרחיק אותו מאזור הניסוי, לנגב כתמים אפשריים של כוהל שנשארו על השולחן, לא לבצע את הניסוי ללא השגחת הורים (אזהרה שחוזרת מספר רב של פעמים בצורות שונות), וכמו בכל ניסוי אש, להכין דלי מים עם סמרטוט ספוג במים כדי שיהיה אפשר לכבות מיד כל שריפה שתפרוץ; במאמרה של ד"ר זוהר גורי באתר Ynet "ניסויים מדעיים שאפשר לעשות עם הילדים בבית", מיום 08.02.18 (נ/24), נכתב מתחת לכותרת הניסוי הרלוונטי (עמ' 4 – "ניסוי בלחץ אוויר") כי "בשני הניסויים מחויבת השתתפות מבוגר אחראי. בשני המקרים יש לבצע את ההוראות בזריזות ובמהירות", ובתמונות אף ניתן לראות במפורש כי הניסוי מבוצע בנוכחות מבוגר אחראי.