646. יתרה מכך, מר רותם זהבי הוסיף כי הוא סבור שחוזרי מנכ"ל הרלונטיים חלים בענייננו: "הסימולציה שאני עושה בסוג של שאלה מסוג כזה, אני עושה אותה בצורה הבאה: מנהלת בית הספר שמוציאה תלמידים במהלך יום הלימודים לפעילות ולא משנה איזה פעילות ומי היוזם ומי עוד נמצא שם, במהלך יום הלימודים שהיא אחראית עליו ואחראית על כל ילד וילד היא צריכה לפעול בהתאם להנחיות משרד החינוך. עכשיו יש לבדוק מה סוג הפעילות, מה אופי הפעילות, ואחרי שהמנהלת מבינה איזה סוג פעילות, היא צריכה לראות איפה יש חריגות ואיפה יש בעיות. היא צריכה לבדוק מול אלה שמציע לה להוציא את הילדים החוצה. חד משמעית חוזרי המנכ"ל שמתאימים לאופי הפעילות חלים בסיטואציה כזו. אני אומר דבר נוסף שהוא חשוב. אין במדינת ישראל הנחיות בטיחות לטיולים, אלא במשרד החינוך. אין הנחיות במדינת ישראל לפעילות חוץ אלא במשרד החינוך, למשל מתקנים מתנפחים, טיפוס וגלישה. אין במדינת ישראל הנחיות לבטיחות במעבדות לתלמידים אלא במשרד החינוך ולפיכך מנהלת בית הספר שיש לה אחריות על התלמידים משעה שמונה עד ארבע אחר הצהרים זה ארגז הכלים שלה ואין משהו אחר." [הדגשות שלי, י.ג.] (פרוטוקול בעמ' 24 ש' 13-33 ובעמ' 25 ש' 1-4).
647. גם מר אלי אייזנברג, סמנכ"ל באורט וראש מפ"ה בעת הרלוונטית לאירוע, טען בחקירתו במשטרה מיום 31.07.16 כי מקור הנחיות הבטיחות שלפיהן פועלים בבתי הספר הן חוזרי מנכ"ל משרד החינוך (ת/54 ש' 5-13).
648. אף שנדרשת בחינה פרטנית של היקף תחולת חוזרי מנכ"ל, ובפרט חוזרי מנכ"ל האמורים, על כל אחד מהנאשמים, בהתאם לתפקידו, אחריותו, ניסיונו וידיעותיו בקשר לאוהל אורט ויריד המדע, ובחיי שגרת היום יום, מהאמור עולה בבירור כי חובות הזהירות העולות מחוזרי מנכ"ל חלו ככלל על אוהל אורט, יריד המדע וניסוי הסירה, וכי הן חייבו, ברמה כזו או אחרת, את הנאשמים.
649. יתרה מכך, אציין כבר עתה, שגם אם אהיה מוכן להניח שעל חלק מהנאשמים לא חלות כל הוראות חוזרי מנכ"ל שהביאה המאשימה כשלעצמן, הרי שאחד ממקורות חובות הזהירות בענייננו הוא ה"שכל הישר" של המדיניות השיפוטית, שנובע מעיקרון קדושת החיים ומקיומם של גורמי סיכון מובנים שנוצרו באירוע. הוראות חוזרי מנכ"ל האמורות (ואחרות) עשויות להוות השראה לסטנדרט הזהירות הנדרש מגורמי פדגוגיה, תכנון, ארגון, ניהול והפקה של אירוע שמקיים מוסד חינוכי מחוץ לבית הספר, בשטח ציבורי, שבו מבוצעים ניסויים ופעילויות מדעיות על ידי תלמידי המוסד החינוכי, שהקהל המוזמן לקחת בו חלק הוא קהל מזדמן, לא ידוע ורב גילאי, וכשקהל היעד שלו הוא ילדים (וראה פרשת גודר בהקשר לעוולת הרשלנות האזרחית). בהתאם לכך, גם אם אקבע לגבי חלק מהנאשמים כי