836. גם מתשובתה של נאשמת 2 בהתכתבות ניתן ללמוד כי בזמן אמת היא הבינה היטב שמר יואל רוטשילד מתכוון לאש הגלויה, ולא לכוהל או לחומר דליק אחר, שכן היא השיבה לו: "בנוגע להערתך, מדובר באש מאוד מאוד קטנה, אבל היא מצריכה מעט כוהל ואם זה אסור אז אל דאגה, יש לנו מגוון פעילויות חלופיות ונשמור פעילות זו לביה"ס." [ההדגשה שלי, י.ג.] (ת/34ג'). מכאן, שבנוסף להודאתה הברורה והישירה בעניין זה במשטרה (ת/34 ש' 9-17), גם מתשובתה בהתכתבות עולה שבזמן אמת היא הבינה היטב שהצדדים להתכתבות עוסקים בשאלת הבטיחות של ביצוע הניסוי באש גלויה באוהל, ולא בקשיי הטסה אפשריים לכאורה של חומרים כימיים.
837.
838. --- סוף עמוד 134 ---
839.
840. בנוסף לאמור, גם אינני מקבל את הפרשנות בדיעבד להתכתבות ניו יורק שמסר מר יואל רוטשילד בהודעתו במשטרה (נ/41), שם טען כי הם עובדים עם ארה"ב ומשלחים רכיבים אלקטרונים לניו יורק, כי הוא מודע לרגישות האמריקאית לנוזלים ושילוח אווירי, וכי הוא "מניח שמה שעלה לי בראש זה הנושא של הטסה של נוזלים ודלקים" (נ/41 ש' 11-13). ראשית, פרשנות זו סותרת את הודאתה המפורשת של נאשמת 2 עצמה במשטרה כי ההתכתבות התקיימה לפני שהם ידעו שלא ניתן להטיס כוהל (ת/34 ש' 9-17).
841. שנית, גם אם הייתי מקבל גרסה זו כאמינה (וכאמור אינני סבור שכך הדבר, בשל הסתירה הברורה שלה לתוכן הברור והפשוט של דבריו הכתובים בהודעת הדוא"ל מזמן אמת), הרי שבזמן אמת לא הייתה בידי הנאשמים ובתודעתם "פרשנות" זו של מר יואל רוטשילד לכוונתו בדיעבד, וכל שהיה בפניהם ובתודעתם הייתה ההתכתבות האמורה בשרשור הדוא"ל, על תוכנה הברור והפשוט כאמור לעיל. על כן, פרשנות זו היא פחות רלוונטית לענייננו, שכן אין אנו מחפשים אחר "חוכמה לאחר מעשה" (או שמא, התחכמות שלאחר מעשה) כי אם מה ידעו הנאשמים בזמן אמת. קריאת תשובות נאשמים 2 ו-4 (והגב' מירב אלקן) בהתכתבות מלמדת שבזמן אמת הם הבינו היטב ובבירור שקיימת אפשרות לבעיה בטיחותית בהצגת אש גלויה באוהל, וכן הבינו כי אפשר שיאסר עליהם להציג את הניסוי עקב כך. מכאן שהיה עליהם להבין היטב כי קיימת אפשרות שהצגת ניסוי הכולל אש גלויה באוהל היא מסוכנת ולא בטיחותית.
842. לאור האמור, אני סבור כי הפרשנות של מר יואל רוטשילד לחלק מהדברים בדיעבד, וניסיונות נאשמים 2 ו-4 להסתמך עליה, היא מאולצת, מגמתית לטובת אנשי מפ"ה, ובלתי סבירה. מסיבה זו גם אין ממש בטענה שהימנעות המאשימה מזימונו של מר רוטשילד לעדות היא מחדל ופועלת לחובת המאשימה ולחיזוק טענות ההגנה (סיכומי נאשמת 2 בעמ' 30 סעיף 118-120; סיכומי נאשם 4 בעמ' 48-52).