892. כמו כן, וכפי שיפורט בהרחבה בעניינה של נאשמת 3, גם לא מצאתי שהמאשימה הוכיחה כי נאשמת 3 נחשפה להתכתבות ניו יורק, לנורות האזהרה שעלו ממנה או לכך שעלו שאלות בטיחותיות ביחס לביצוע ניסוי הסירה במסגרת יריד ניו יורק אשר נותרו ללא מענה (פרוטוקול בעמ' 409 ש' 30-31 ובעמ' 410 ש' 3-4).
אחריותם "המשותפת" של הנאשמים להפקת האירוע, ארגונו, ניהולו ובטיחותו
893. המאשימה טענה בסיכומיה כי בנסיבות המקרה הנאשמים לא רק נושאים באחריות אישית, אלא שיש לראותם גם כאחראים ב"אחריות משותפת", קרי "ביחד ולחוד", בעבירות הרשלנות שבוצעו באירוע, וזאת "מכח חבירתם לכדי "גוף" אחד שיזם, ארגן, הפיק והיה אחראים על שלומם של קטינים מארגונם ול"ציבור היעד" אליו הגיעו קהל קטינים והוריהם ו"חובות הזהירות" המוקמות מתוך כך." (סיכומי המאשימה בעמ' 68-77).
894. בישיבת הסיכומים בעל פה נשאל ב"כ המאשימה לעניין כוונתו באמירות אלה, לכך השיב: "...שהחבות של כל אחד מהנאשמים היא לא פונקציה של מה הגדיר להם מנכ"ל כזה או אחר אלא פונקציה של הדין. יש נורמת-על ששוזרת ביחד באחריות משותפת את כל הנאשמים, זו הנורמה של חובת הפעלת שיקול דעת לבחינת פוטנציאל הסיכון העולה מקיומה של הפקה שבה עושים ניסויים מדעיים. באותה נורמה חב לוינזון וחב המפיק. הנורמה הזו, הבסיסית, שוזרת ביחד את כלל הנאשמים לאותה חובה נורמטיבית לאותו ממד בסיסי שהיו חייבים לעשות – איש-איש בתחומו כקדושת חיים. אחר כך אני אומר שיש לי גוף, בגוף יש שני היבטים לכאורה – הממד של התלמידים, של ההפקה החינוכית, וההיבטים של האירוע ההמוני. ואני בא ואומר שבאירוע שכזה החובות של קיום, מכוח החובה הכללית, אירוע המוני מחייב את אותו צד שהוא לכאורה בא מ"אורט", והחובות של בטיחות לפי חוזרי מנכ"ל משרד החינוך מחייבים את אנשי ההפקה. אני בא לבית המשפט ואומר שיש פה מבנה נורמטיבי מוסדי. אני לא מבקש להרשיע מתוך דיני הביצוע בצוותא, אני מתכוון גם לחלוקה העובדתית וגם לאחריות הנורמטיבית, אבל לא ברמת דיני השותפות. יותר מזה, ואני חוזר למה שצריך היה ולא היה, מה החובה שהייתה צריכה להיות ולא נעשתה כאן על רקע קדושת החיים
895. --- סוף עמוד 141 ---
896.
897. והפעלת שיקול דעת – שבעולם הזה שמקבל השראה מהמבצעים בצוותא, מה לא התקיים? העדים אמרו שלא היו מפגשים לפני רבין ולא היו מפגשים ביחד, ה"ביצוע בצוותא" זה רקע..." (פרוטוקול בעמ' 640-642).