980. ראשית, פרשנותו האמורה של מר אלי אייזנברג ניתנה בדיעבד, ולא בזמן אמת, ועל כן אינני סבור שיש לקבלה כאותנטית וכמייצגת בהכרח את כוונתו בזמן אמת, כפי שהובנה על ידי קוראי הודעת הדוא"ל האמורה. יתרה מכך, מצאתי כי פרשנותו זו, ועדותו של מר אלי אייזנברג בכלל, ניתנה באופן מגמתי לטובת אנשי מפ"ה, בהיותו ראש מפ"ה באותה העת והאחראי על נאשמים 2 ו-4.
981. שנית, האמירה בהודעת הדוא"ל האמורה, לפיה על אנשי מפ"ה לסייע במה ש"בליבת עיסוקנו", כשלעצמה ובמובנה הפשוט והמעשי, אין משמעה כלל ועיקר כי לאנשי מפ"ה, שהם חלק מהמפיקים המשותפים של האירוע, אין אחריות לבטיחות בכל הקשור לתכנים שמפ"ה אחראית עליהם ובכל מה שקשור לתלמידים שמפ"ה דואגת לבחירתם, להכשרתם, להבאתם למקום האירוע ולהשגחה עליהם במהלכו. כאמור, תכני הפעילויות והתלמידים הקטינים שהציגו את הפעילויות עצמם, היו בליבת העיסוק של אנשי מפ"ה, ובכלל זה בליבת עיסוקה של נאשמת 2. בהתאם לכך, האחריות לבטיחות התכנים, הפעילויות והתלמידים במישור הבטיחותי-פדגוגי היא במובהק חלק מליבת העיסוק של מפ"ה, וזאת על פי הגדרת תפקידיה (נ/6; נ/7), על פי התנהלות הנאשמים והמעורבים בפועל, ובפרט נאשמת 2 (כפי שפורט בפרק זה וכפי שיפורט בהמשך), ועל פי השכל הישר וההיגיון השיפוטי.
--- סוף עמוד 155 ---
982. אין לבלבל בין האחריות הבטיחותית-ההפקתית באירוע ציבורי רב משתתפים החב ברישיון עסק על פי דין, שהוטלה בעיקרה על גורמי הניהול וההפקה של האירוע בכללותו (לרבות נאשמים 1, 6 ו-7) לבין האחריות הבטיחותית-פדגוגית לתכנים שהוצגו באוהל עצמם ולתלמידים שהציגו את התכנים, בתנאים ובנסיבות בהם הוצגו התכנים, שהוטלה בעיקרה על אנשי מפ"ה ובראשם נאשמת 2, ועל כן הייתה גם הייתה בליבת עיסוקם של אנשי מפ"ה. כמו כן, כל ניסיון להפריד בין החלק הפדגוגי לחלק הבטיחותי-פדגוגי, קרי היבטי הבטיחות הנוגעים לתכנים הפדגוגיים עצמם ולתלמידים המציגים את התכנים, הוא ניסיון מלאכותי, שאינו תואם את הדרישות הנורמטיביות המחייבות ואת המציאות בפועל. כך, נאשמת 2 אינה חולקת על כך שנאשמת 3, שהייתה במובהק אחראית תוכן מטעם מפ"ה, כללה בהכשרותיה את התלמידים גם התייחסות לסיכונים ולכללי הבטיחות המחייבים בביצוע הניסויים. זאת מכיוון שהוראות ביצוע הניסויים והוראות הבטיחות בביצוע הניסויים כרוכים האחד בשני קשר הכרחי בל-ינתק. גם מר אלי אייזנברג עצמו נאלץ לאשר זאת בסופו של דבר בעדותו בבית המשפט, ואישר שהאחריות של אנשי מפ"ה, כנציגי מוסד חינוכי האחראי על תלמידים, היא קודם כל "לדאוג לשלום ילדינו", קרי להיות אחראים על בטיחותם בפעילויות שאנשי מפ"ה אחראים עליהן (פרוטוקול בעמ' 98 ש' 4-17, בעמ' 100 ש' 5-26 ובעמ' 101-102).