--- סוף עמוד 187 ---
תוצאה וקשר סיבתי
1137. כזכור, בסיכומיה הסכימה המאשימה כי ככל שימצא שיש להרשיע מי מהנאשמים בעבירת רשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירת רשלנות על פי סעיף 341 לחוק העונשין. כמו כן, קבעתי גם אני כי בכל מקרה אין מקום להרשיע נאשם בעבירות לפי שני הסעיפים, מכיוון שרף הרשלנות הנדרש בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוה מזה הנדרש בעבירה על פי סעיף 341 לחוק העונשין, ולאור התנאי הקבוע בסעיף 341 לחוק העונשין לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340".
1138. בהתאם לכך, לאור החלטתי האמורה כי התנהגותה הרשלנית של נאשמת 2 עלתה כדי רף הרשלנות הנדרש להרשעה בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ומאחר שהעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין אינה דורשת הוכחת תוצאה או קשר סיבתי בין ההתנהגות היוצרת את הסיכון לבין התוצאה, ככל שהתממשה – הרי שכל שנדרש בעניינה של נאשמת 2 בהקשר זה של היסוד העובדתי הוא לבחון את הרכיב ההתנהגותי ביסוד העובדתי, כפי שנבחן לעיל.
1139. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, מצאתי לנכון לבחון בקצרה גם את שאר הרכיבים ביסוד העובדתי הנדרשים במסגרת העבירה שבסעיף 341 לחוק העונשין, קרי את התרחשות התוצאה ואת שאלת הקשר הסיבתי בין התנהגותה של נאשמת 2 לבין קרות התוצאה.
1140. מאחר שהצדדים לא חלקו על התרחשותה של התוצאה בדמות החבלות שנגרמו לנפגעי העבירה הקטינים, כהגדרת חבלה בסעיף 34כד לחוק העונשין, הרי שלא נדרש עוד לבחון את שאלת התוצאה (ת/6; ת/7; ת/8; ת/10; ת/11; ת/12).
1141. לעניין הקשר הסיבתי העובדתי, מצאתי כי קשר זה מתקיים בין רשלנותה של נאשמת 2 לבין התוצאה.
1142. בהתאם לכלל האמור לעיל, אני סבור שאם נאשמת 2 הייתה נוקטת בפעולות המפורטות לעיל, וייתכן שאף היה די בחלקן, ניתן להניח במידה רבה של סבירות כי נאשמים 1, 3, 6 ו-7 נותנים דעתם לגורמי הסיכון הקיימים בביצוע פעילות באש גלויה ובחומרים מסוכנים בנסיבות ובתנאי אוהל אורט, עומדים בדרישות הגורמים המאשרים ומתייעצים איתם, ונותנים דעתם ומספקים מענה לסיכונים ולשאלות הבטיחותיות שנשארו פתוחות במסגרת יריד ניו יורק; וכי גורמי הפדגוגיה והבטיחות, באורט ומחוץ לאורט, לרבות גורמים במשרד החינוך, וגורמי הארגון, הניהול, ההפקה והבטיחות של יריד המדע ואוהל אורט היו מנהלים שיח בטיחותי, שגורמי הסיכון היו מתגלים בו, הייתה מבוצעת הערכת סיכונים, היו נבחנים תרחישים, והיו נקבעים אמצעי זהירות ובטיחות לנטרול אותם גורמי סיכון [כגון אי הכללת ניסוי הסירה באוהל אורט, קביעת מרחקי ביטחון לקהל, חיוב אמצעי מיגון המפריד בין הקהל הצופה לבין הניסוי, הטלת חובת פיקוח של מורה בצמוד לביצוע הניסוי ועוד]. כך החבלות לנפגעי העבירה היו נמנעות.