1193. כמו כן, נאשם 4 הודה, בהודעתו הראשונה במשטרה, שניתנה ביום 03.04.14, כי הוא לקח על עצמו את האחריות לעמוד לימינה של נאשמת 2, הן בבחירת המורים המובילים שכתבו את הפעילויות והניסויים ואשר ביצעו את ההכשרות במסגרת מפגשי ההכנה, והן "...בכל ההיבט של אירגון ההכשרה למדצים..." (ת/38 ש' 11-13 וש' 30-31).
1194. זאת ועוד, אין חולק כי בשלב הפיילוט של הפרויקט – כאשר הוא נערך במסגרת מספר מצומצם של בתי ספר – נאשם 4 היה אחראי על בדיקת הפעילויות והניסויים הראשונים שנכתבו, ככל הנראה, על ידי מר שוקי זכאי וגב' צילה חורש, שאותם הכיר ועליהם סמך, ועל
--- סוף עמוד 198 ---
בחינת התאמת הפעילויות והניסויים למטרות הפרויקט, לרציונל שלו, לתנאיו ולנסיבותיו (פרוטוקול בעמ' 315 ש' 8-11, בעמ' 362 ש' 19-22, בעמ' 366 ובעמ' 401 ש' 8-10).
1195. יחד עם זאת, לטענת נאשם 4, כאשר גדל הפרויקט וכאשר הוא עבר לבצע תפקידים נוספים, הוא חדל מלבחון בעצמו את התכנים והפעילויות שעתידים להתבצע במסגרת פרויקט המד"צים, ובמקום זאת הוצע על ידו ועל ידי מר מאיר פרשטמן ז"ל תחליף הולם בדמות "מנגנון בקרה כפול": בשלב הראשון פנתה נאשמת 2 למורים מובילים מומלצים (בין היתר בהמלצת נאשם 4 עצמו לאור תפקידו כמנהל הוראת הפיסיקה והיכרותו את המורים לפיסיקה) להציע פעילויות וניסויים לפרויקט; בשלב השני המורים המובילים המשתתפים בפרויקט מטעם בתי הספר בחרו בפעילויות ובניסויים שהתאימו להם לביצוע בבית ספרם מתוך הרעיונות שהוצעו, וזאת על פי שיקוליהם השונים, לרבות שיקולי בטיחות (פרוטוקול בעמ' 315 ש' 13-18 וש' 31-32, בעמ' 316, בעמ' 354 ש' 14-19, בעמ' 366 ובעמ' 401 ש' 8-17; סיכומי נאשם 4 בעמ' 17).
1196. זאת ועוד, לטענת נאשם 4, לאחר שלב הפיילוט של פרויקט המד"צים הוא לא היה אחראי עוד לבחינת הפעילויות והניסויים שהוצעו במסגרת הפרויקט, ומנגנון הבקרה הכפול היווה תחליף הולם לבחינתו המקצועית את הפעילויות והניסויים, וניתן היה להסתמך עליו לצורך קבלת ההחלטה איזה פעילויות וניסויים יבוצעו במסגרת פרויקט המד"צים (ובהמשך במסגרת יריד ניו יורק, פרויקט הקניונים ואוהל אורט).
1197. בשים לב לקו המנחה בהכרעת דין זו, בעניין "קו פרשת המים" בענייננו, הרי שגם אם הייתי מוכן לקבל את טענותיו האמורות של נאשם 4 והייתי מניח לטובתו כי די היה באותו "מנגנון בקרה כפול" ביחס לפרויקט המד"צים, ברי כי אין די במנגנון זה כדי לעמוד בדרישות הבדיקה והבקרה המתחייבות, בעיקר מהבחינה הבטיחותית, אף לא באופן מינימאלי, לצורך ההחלטה לכלול את הניסוי במסגרת האירועים הציבוריים. יתרה מכך, כפי שהודגם לעיל, אין חולק כי תהליך בחירתו של ניסוי הסירה לביצוע מסגרת האירועים הציבוריים לא כלל אפילו את בדיקת ובחינת התאמת הניסוי לביצוע במסגרת האירועים הציבוריים באמצעות אותו "מנגנון בקרה כפול", שכאמור גם הוא עצמו אינו מספיק.