1580. --- סוף עמוד 262 ---
1581.
1582. ולשוף ידיים כי כמות קטנה של כהל עלולה להידלק ולשרוף את המדריך..." (ת/36 ש' 99-105; ת/27 ש' 42-43; ת/28 ש' 37-38).
1583. כמו כן, כאמור לעיל, קבעתי כי בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו בפני, לא מצאתי שנאשמת 3 כללה בהכשרה את הוראת הבטיחות לשמור מרחק בטחון בין הצופים לבין הניסוי (ת/24 ש' 130-149); .......
1584. כך, בניגוד לטענותיה של נאשמת 3 בעדותה ובסיכומיה, מהודעתה הראשונה במשטרה, אותה מצאתי להעדיף, עולה כי במסגרת ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה שהעבירה בהכשרת סינגלובסקי היא לא הדריכה את התלמידים להקפיד על שמירת מרחק בטחון כזה או אחר בין הקהל לבין ניסוי הסירה. חיזוק לדברים אלה מצאתי בעדויות התלמידים הקטינים שנכחו במקום התאונה בעת התרחשותה, לרבות ט.ח. (ת/22 ש' 123-124; ת/24 ש' 98-99; ת/27 ש' 52-53 וש' 113-117; ת/36 ש' 129-131; ת/37 ש' 16-18, ש' 30-31 וש' 39-40; פרוטוקול בעמ' 34 ש' 1-3, בעמ' 36 ש' 28-32, בעמ' 42 ש' 2-5, בעמ' 408-409, בעמ' 440 ש' 3-5 ובעמ' 445-446).
1585. כמו כן, מהראיות והעדויות עולה כי נאשמת 3 גם לא הציגה דרישות בטיחותיות-סביבתיות לגורמים הרלוונטיים (לרבות לנאשמת 2), כגון דרישה לוודא הקמת חיץ שיבטיח מרחק בטיחות של הקהל מהניסוי.
1586. מהראיות ומהעדויות אף עולה כי למרות שנאשמת 3 ידעה כי ניסוי הסירה כולל שימוש באש גלויה ובכוהל, היא לא הדריכה את התלמידים הקטינים במסגרת ההכשרה כיצד לנהוג במידה ופורצת שריפה (פרוטוקול בעמ' 42 ש' 10-20).
קביעות עובדתיות כלליות נוספות בעניין נאשמת 3
1587. נאשמת 3 הודתה כי היא הכירה את חוזר מנכ"ל – בטיחות במעבדות (ת/2; ת/37 ש' 14-24; פרוטוקול בעמ' 410 ש' 33 ובעמ' 411 ש' 1-11).
1588. נאשמת 3 טענה כי היא הכירה את חוזר מנכ"ל – ביטחון בפעילות חוץ בית ספרית רק בשמו (ת/1; ת/37 ש' 3-6; פרוטוקול בעמ' 411 ש' 12-21). לאור קביעתי לעיל שלנאשמת 3 לא היו כל תפקיד ניהולי או אחריות על ארגון, ניהול או הפקת האירוע והפעילויות ביריד ניו יורק ובפרויקט הקניונים, ובוודאי באוהל אורט ויריד המדע, מצאתי שלא נדרש להכריע בשאלת חובת ידיעתה והכרתה את חוזר מנכ"ל, ועל כן אני משאיר בצריך עיון.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 3 בענייננו
חובת הזהירות העצמאית שבסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין
1589. כאמור לעיל, סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין מקים חובת זהירות כללית ועצמאית לגבי כל אדם המחזיק באש או בחומר לקיח, לפיה הוא חייב לנקוט באמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר הלקיח שבהחזקתו, וזאת כדי למנוע מעשה או מחדל בדרך נמהרת או רשלנית שיש בהם כדי לסכן חיי כל אדם או לגרום לו לחבלה.