1590.
1591. --- סוף עמוד 263 ---
1592.
1593. זאת ועוד, כזכור, קבעתי לעיל שהפרשנות הנכונה שיש לתת למושג "בהחזקתו" המופיע בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין הוא החזקה מודעת של האש או החומרים הלקיחים, אשר יש לראות בה תנאי מקדים ונפרד לבחינת יתר רכיבי עבירת הרשלנות בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין. במילים אחרות, לצורך הוכחת עבירת הרשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין יש תחילה להוכיח כי לנאשם הייתה שליטה מודעת (שאפשר שתהיה גם בעצימת עיניים) באש או בחומרים הלקיחים, בין באופן פיזי ישיר ובין באופן עקיף באמצעות ידיעה והסכמה על החזקתו הפיזית של אחר באש או בחומרים הלקיחים, תוך הידברות וזיקה מוקדמת בין הצדדים, בהתאם להגדרת סעיף 34כד לחוק העונשין ולפרשנותו בפסיקה.
1594. אני שב ומזכיר כי נקודת המוצא לבחינת טענות הרשלנות כנגד הנאשמים בהכרעת דין זו היא אירוע יריד המדע בכיכר רבין, שבמסגרתו התרחשה התאונה המצערת.
1595. כאמור, קבעתי כי לא הוכח שנאשמת 3 ידעה על קיומו של יריד המדע בכיכר רבין באופן ספציפי. לצד זאת, קבעתי גם שנאשמת 3 ידעה שחלק מהתלמידים המשתתפים בהכשרת סינגלובסקי עשויים להשתתף בפרויקטים דומים נוספים בארץ ובחו"ל (אף שלא נאמר במפורש באילו פרויקטים), וזאת בנוסף לפרויקט הקניונים (נ/34). נתונים אלו מעוררים שאלות בנוגע למודעותה של נאשמת 3 לאש ולכוהל ששימשו בביצוע הניסוי באוהל אורט ביריד המדע בכיכר רבין, ובנוגע לשליטתה בהם.
1596. מחד גיסא, נאשמת 3 הייתה מודעת לאפשרות שההכשרה לביצוע ניסוי הסירה שהיא מעבירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי תשמש גם לפרויקטים דומים נוספים בארץ ובחו"ל. על כן ניתן לטעון שהיא הייתה מודעת שיש אפשרות לקיומם של אש וכוהל, שהוא כאמור חומר לקיח, במסגרת הצגת הניסוי על ידי התלמידים בפרויקטים דומים נוספים.
1597. כמו כן, כפי שקבעתי לעיל, נאשמת 3 שימשה כגורם שהציע את ניסוי הסירה לביצוע בפרויקט הקניונים וכגורם שהכשיר את התלמידים לביצוע הניסוי בפרויקט במסגרת הכשרת סינגלובסקי. בהתאם לכך, ניתן לטעון שלנאשמת 3 הייתה גם שליטה מסוימת על השימוש באש ובחומר לקיח במסגרת פרויקט הקניונים ובמסגרת האירועים הפוטנציאליים העתידיים בארץ ובחו"ל, שכן היא יכלה שלא להציע את הניסוי לנאשמת 2, כמו גם יכלה לשנות את אופן ההכשרה בנוגע לשימוש באש ובכוהל ולבצע בדיקות שונות לגבי רמתם המקצועית של התלמידים שיעשו שימוש באש ובכוהל במסגרת ההכשרה.