1809. רביעית, היותה של נאשמת 1 מורה בעברה, מלמד כשלעצמו על זיקתה של נאשמת 1 לתחום החינוך, ומעיד שהיא ידעה, או הייתה צריכה לדעת, על החשיבות הרבה שבשמירה על בטיחותם של הקטינים הנמצאים בתחום אחריותה וחובות הזהירות הנובעות מכך, המעוגנת גם, ובעיקר, בהוראות ובהנחיות משרד החינוך.
1810. חמישית, כאמור, נאשמת 1 ידעה כי יש צורך בתיאום יציאתם של התלמידים המדגימים מביה"ס בהתאם לנוהל משרד החינוך, והיא אף הכירה את נוהל משרד החינוך העוסק ביציאת תלמידים מבית הספר (נ/29). ידיעה זו מלמדת על מודעותה לרלוונטיות של חוזרי מנכ"ל לבטיחות התלמידים בכלל ובפרט באירוע דנן, ועל הבנתה כי היא חייבת לפעול על פיהם. מכאן שגם הייתה חייבת לבדוק מה הן כל החובות שקבע משרד החינוך שחלות ביחס לאירוע ולדאוג לקיומן.
1811. בהתאם לאמור, הרי שיש להחיל על נאשמת 1 את חובות הזהירות שיובאו להלן.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 1 בענייננו
חובת הזהירות העצמאית שבסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין
1812. נזכיר כי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין מקים חובת זהירות כללית ועצמאית לגבי כל אדם המחזיק באש או בחומר לקיח, לפיה חובה עליו לנקוט באמצעי זהירות מפני סכנה
1813. --- סוף עמוד 293 ---
1814.
1815. מסתברת הכרוכה באש או בחומר הלקיח, וזאת כדי למנוע מעשה או מחדל בדרך נמהרת או רשלנית שיש בהם כדי לסכן חיי כל אדם או לגרום לו לחבלה.
1816. עוד נזכיר כי קבעתי שהפרשנות הנכונה שיש לתת למושג "בהחזקתו" המופיע בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין הוא החזקה מודעת של האש או החומרים הלקיחים וכי יש לראות בה תנאי מקדים ונפרד לבחינת יתר רכיבי עבירת הרשלנות בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.
1817. בעניינה של נאשמת 1 קבעתי לעיל כי היא ידעה בפועל, או שלכל הפחות יש לראותה מוחזקת כמי שידעה בפועל שכן היא עצמה את עיניה לנוכח חשדה בפועל שלא בורר, כי באוהל אורט עתיד להיעשות שימוש באש ובכוהל, במסגרת הצגת ניסויים על ידי קטינים תלמידי רשת אורט בפני קהל רחב, לא ידוע ורב גילאי, לרבות קטינים.
1818. בנוסף, בשל תפקידה המרכזי של נאשמת 1 באירוע כמנהלת יריד המדע וכמפיקה העליונה שלו, תפקיד הכולל גם אחריות מהותית לגבי בטיחות האירוע כולו, לרבות תכניו והחומרים שישמשו בו; בהיותה אחראית על תקציב האירוע שבאמצעותו נרכשו הציוד והחומרים לאירוע; ובהיותה המפקחת על פעולות המפיק המקצועי של האירוע, ששכר את שירותיו של מהנדס הבטיחות באירוע, כששניהם אחראים, בין היתר, על בחינה בטיחותית של כל התכנים והחומרים באירוע – ניתן לקבוע כי לנאשמת 1 הייתה יכולת לקבוע ולהחליט באשר לתכנים ולפעילויות שיוצגו באוהל אורט ובאשר לחומרים שישמשו בהם, לרבות באשר לאש ולכוהל, או לכל הפחות שהאש והכוהל היו בשליטת אחרים השותפים עמה לניהול האירוע, בידיעתה ובהסכמתה. לפיכך ניתן לקבוע כי לנאשמת 1 הייתה גם שליטה על האש והכוהל באוהל אורט.