1884. שלישית, באשר לקשר הסיבתי המשפטי – לנוכח תפקידה המרכזי והמשמעותי של נאשמת 1 ביריד המדע ובאוהל אורט כמנהלת האירוע, לנוכח התפקידים והאחריות שהוטלו עליה ושנטלה על עצמה (המפורטים לעיל), לנוכח קביעתי כי נאשמת 1 ידעה על גורמי סיכון מהותיים בזמן אמת (קרי, נאשמת 1 ידעה, או עצמה את עיניה מלראות, כי עתידה להתקיים ביריד המדע פעילות הכוללת שימוש באש ובכוהל על ידי תלמידים קטינים, בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים על שלל מאפייניהם המיוחדים (כפי שפורטו בהרחבה לעיל)), לנוכח חוסר הניסיון שהיה לנאשמת 1 ולרשת אורט בהפקת אירוע כמו יריד המדע ואוהל אורט בישראל קודם לאירוע, כמו גם חוסר היכולת להסתמך על ידע קודם שנרכש לכאורה במסגרת פרויקט המד"צים בעניין בטיחות הצגת ניסוי הסירה שכן מדובר בשינוי נסיבות מהותי - ניתן לקבוע כי אדם סביר בתפקידה ובנתוניה של נאשמת 1 ובנסיבות העניין היה צריך לצפות את התרחשות התוצאה.
הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בשל התערבותו של גורם זר
1885. בעניין הטענה כי מעשיהם ומחדליהם של נאשמים ושל גורמים אחרים מנתקים את הקשר הסיבתי בין מעשיה ומחדליה של נאשמת 1 לבין התוצאה, הרי שלא מצאתי כי יש בה ממש.
1886. לעניין מעשיו ומחדליו של ט.ח., כאמור, נאשמת 1 ידעה כי המדגימים בניסוי הם תלמידים קטינים (על כל מאפייניהם הייחודיים של קטינים - אקטיביות ופזיזות, רצון להרשים את זולתם, מחשבה שהם בוגרים יותר מכפי גילם ועוד (פרשת מרצלי)); כי ניסוי הסירה כולל שימוש באש ובחומרים דליקים; כי הניסוי מבוצע בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות ילדים קטנים, על מאפייניהם המיוחדים (סקרנות רבה, רצון לראות ולגעת, חוסר ניסיון, חוסר יכולת לצפות את תוצאות מעשיהם ועוד (פרשת גודר), לצד גובהם הנמוך המחייב התקרבות רבה לניסוי, המבוצע בתוך גיגית על שולחן, כדי לצפות בו); כי לא הותקנו אמצעי בטיחות מיוחדים לניסויים לאבטחת מדגימי הניסוי או הקהל; כי הניסויים עתידים להיות מודגמים על ידי התלמידים הקטינים מספר רב מאוד של פעמים במשך שעות רבות במהלך יום היריד (דבר אשר עלול לגרום לחזרתיות, לחץ, שאננות וחוסר תשומת לב מצד המבצעים, במיוחד כשמדובר בקטינים); כי לא הוצבו מבוגרים שישגיחו ויפקחו על התלמידים המדגימים בעת ביצוע ההדגמות; וכי אין לה או לאורט ניסיון קודם בביצוע אירועים ציבוריים רבי משתתפים כדוגמת יריד המדע ואוהל אורט בישראל.