1901.
1902. --- סוף עמוד 309 ---
1903.
1904. זאת ועוד, לנוכח עוצמת הרשלנות של נאשמת 1 ועוצמת סטייתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה, ניתן גם לקבוע ברמה הדרושה להרשעה פלילית בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי לפי סעיף 341 לחוק העונשין, כי נאשמת 1 נטלה, במחדליה הממשיים והנכבדים, סיכון בלתי סביר לגרימת הסכנה ואף להתרחשות התוצאה. בהינתן שמדובר באירוע בעל מטרה שיווקית-מיתוגית בעיקרה עבור אורט, ושניתן היה לקיימו תוך השגת המטרה האמורה בקלות גם ללא ניסוי הסירה (ראו תקדים ניו יורק), ובהינתן שבידי נאשמת 1 היו כל הנתונים הדרושים לשם עמידה בחובותיה וכל שנידרש ממנה היה להפעיל שיקול דעת בטיחותי, לקיים שיח בטיחותי עם כלל הגורמים המעורבים ביריד המדע ואוהל אורט סביב גורמי הסיכון שהיו ידועים לה, לוודא שהתכנים והפעילויות מרוכזים ונבחנים בטיחותית, ולהעביר את כל המידע שהיה בידיה אודות התכנים והפעילויות לגורמים הרלוונטיים (קרי לנאשם 6 – המפיק, ודרכו לנאשם 7 – מהנדס הבטיחות), הרי שלא מדובר בדרישות בלתי סבירות מנאשמת 1 והסיכון שנטלה באי ביצוען היה בבירור בלתי סביר.
טענת טעות במצב הדברים
1905. בסיכומיו של נאשם 5 נטען גם לגבי נאשמת 1 כי אף אם ייקבע לגביה שהיא לא מילאה את תפקידה כהלכה וכי היא הפרה את חובות הזהירות הנובעות מתפקידה, הרי שלחלופין יש לפטור אותה מאחריות פלילית בשל טעות במצב הדברים, אף על יסוד קיומו של ספק סביר באשר לתחולת הפטור, בהתאם לסעיפים 34יח ו-34כב לחוק העונשין (סיכומי נאשם 5 בעמ' 99-100).
1906. סעיף 34יח לחוק העונשין קובע:
"(א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.
(ב) סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות היתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22(ב)."
1907. סייג הטעות במצב הדברים מבטא את הכלל כי יש לבחון את אחריותו הפלילית של אדם למעשיו על בסיס מצב הדברים שלפי ידיעתו היה מצב הדברים האמיתי בעת ביצוע המעשה – "משמעותו של הסייג היא, שבוחנים את פליליות התנהגותו של אדם באספקלריה של טעותו; כאשר, מטבע הדברים, צריך שתהא זו טעות "כנה", במובן זה, שהעושה האמין בכנות ובתום לב שמצב הדברים שדימה לעצמו – במקום המציאות האמיתית – הוא מצב הדברים האמיתי.". כאשר עסקינן בעבירות של רשלנות מתווספת לדרישת הכנות גם דרישה כי הטעות הנטענת תהיה "סבירה", קרי טעות שאדם סביר בנעלי הנאשם היה יכול לטעות בה (קדמי – חלק שלישי, בעמ' 692).