1917. אם כן, לאור כל האמור, הרי שנאשמת 1 לא עמדה בנטל להקים ספק סביר בנוגע לטעותה במצב הדברים, ואין צורך בהעברת נטל ההוכחה למאשימה בעניין זה.
סיכום לגבי נאשמת 1
1918. לנוכח כל האמור, ובמיוחד בשל תפקידה המרכזי של נאשמת 1 כמנהלת האירוע בפועל וכמפיקה העליונה שלו וקרבתה הרבה למעגל העשייה הפנימי ביותר של האירוע, וכן בשל קביעתי האמורה כי יש לראות את נאשמת 1 כמי שידעה בפועל שבאוהל אורט עתיד להתקיים ניסוי הכולל שימוש באש ובכוהל על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, מזדמן, לא ידוע ורב גילאי, הכולל גם קטינים, ללא השגחה ופיקוח צמוד של מבוגר, ולאחר שהזהרתי עצמי כי עסקינן ברשלנות פלילית בעבירה התנהגותית, הדורשת סטייה ממשית ונכבדה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהאדם הסביר, החלטתי להרשיע את נאשמת 1 בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.
--- סוף עמוד 311 ---
--- סוף עמוד 312 ---
הנאשם 5
1919. אפתח ואציין כי מצאתי לזכות את נאשם 5 מחמת הספק, על אף שאני סבור כי הוכח שהוא הפר את חובות הזהירות שהיו מוטלות עליו, סטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו באופן סביר והתרשל. זאת מכיוון שבניגוד לנאשמים אחרים, תפקידו באירוע ובאוהל אורט לא היה בליבת העשייה ובמעגל המרכזי של התפקידים והאחריות, וכן מכיוון, שבניגוד לנאשמים אחרים, נותר בעניינו ספק סביר שלא ידע על קיומם של אש וכוהל באוהל אורט. משכך, לא הוכח שרשלנותו הייתה ממשית דיה לשם הרשעה בפלילים, אף לא בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין (להבדיל מהאפשרות למצאו כחב ברשלנות נזיקית). כמו כן, לא הוכח שבמעשיו ובמחדליו, בנסיבותיו, הוא נטל סיכון בלתי סביר. בנוסף, כפי שיפורט בהמשך הכרעת הדין, מצאתי גם כי עומדת לו טענה טובה של הגנה מן הצדק, בדמות אכיפה בררנית, בעיקר לעומת מר אלי אייזנברג ומר צבי פלג, שכן אני סבור שהוא יותר קרוב בנתוניו אליהם מאשר אל נאשמים 1, 2 ו-4.
הכרעה בעניין מהימנות ומשקל עדותו של נאשם 5
1920. התרשמותי הכללית מעדותו של נאשם 5, לרבות התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות, היא שמדובר בעדות מגמתית, לעיתים על גבול היוהרה, חוסר הסבלנות והתוקפנות. לעיתים העדות הייתה אף מתחמקת, לרבות בסוגיות מהותיות. לצד זאת, מצאתי שגרסתו הייתה יחסית עקבית ואחידה, ולא ניתן לומר כי היא הייתה נגועה בסתירות פנימיות ובפרכות בסוגיות מהותיות. על כן לא ניתן לקבוע כי עדותו אינה מהימנה.
1921. יצוין גם כאן, כי ניכר שנאשם 5 נכרך בעדותו ובגרסתו (ואף בסיכומיו) ב"פוזיציה" משותפת עם נאשמת 1, על רקע הקשר המקצועי ביניהם והשתייכותם לחג"ם ועל רקע שותפות האינטרסים ביניהם. במסגרת זו נקטו השניים בקו הגנה דומה, שנאשם 5 דבק בו, בעיקר לטובתה של נאשמת 1, אף כאשר הוא לא עלה בקנה אחד עם יתר הראיות, המסמכים והעדויות. נאשם 5 תלה את יהבו בחיזוקים לכאורה לקו הגנה זה שנשמעו מפיו של מנכ"ל אורט, מר צבי פלג, אך כאמור, מצאתי כי גם עדות זו הייתה בבסיסה מגמתית לטובת אנשי חג"ם ואף היא לא עלתה בקנה אחד עם יתר הראיות, המסמכים והעדויות.