2547. בנוסף, יש לבחון האם המחדל גרם ל"נזק ראייתי" להגנה, וככל שנגרם נזק ראייתי יש לבחון מה היקפו. היה ומדובר במחדלי חקירה שגרמו לאובדן של עדויות או ראיות שלא
2548. --- סוף עמוד 405 ---
2549.
2550. ניתן להשלימן כנדרש בהמשך, אז היקפם של המחדלים יכול להיחשב למשמעותי, בהתאם לחשיבות ולמרכזיות העדות או הראיה. מנגד, ככל שמדובר במחדלים שניתן לתקנם ולהשלימם בדיעבד תוך מזעור "הנזק הראייתי", וביתר שאת כשמדובר בעדויות או בראיות שיש להגנה קרבה אליהם ושליטה עליהם, אזי משקלם של המחדלים יהיה נמוך.
2551. על כן, רק מחדלים ראייתיים היורדים לשורשו של עניין בסוגיות מרכזיות המצויות בליבת המחלוקת, ואשר משקלם היחסי בתוך מארג הראיות הכללי הוא משמעותי מאוד, ואשר גרמו ל"נזק ראייתי" ממשי להגנה, יובילו, במקרים נדירים, לזיכוי מטעמים ראייתיים (מחמת הספק). מחדלים בעלי היקף ומשמעות יחסית מצומצמים יותר יכול שיובילו להנחה ראייתית לפיה אילו בוצעו הפעולות תוצאותיהן היו מחזקות את טענות ההגנה (פרשת בדר עבד אלקאדר), אך גם זאת לא בכל מקרה, וכל טענה שכזו צריכה להיבחן לגופה בנסיבות העניין הספציפי. השאלה היא ביסודה שאלה של צדק – ויש לבחון האם נעשה למי מהנאשמים עוול, בכך שפעולות המשטרה/המאשימה הגיעו לכדי מחדל בצורה זו או אחרת (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
2552. במישור ההגנה מן הצדק, יש לבדוק את נפקות המחדל בהתאם למבחנים המוכרים בפסיקה בנוגע להגנה מן הצדק (ע״פ 4855/02 מדינת ישראל נ׳ בורוביץ׳ (31.05.2005)), על מנת לבחון האם המחדלים מובילים למסקנה כי ניהול המשפט או הרשעת הנאשם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בכלל זה יש לבחון, בין היתר, מהי חומרת המחדל, האם הוא כרוך בפגיעה בזכויות יסוד של הנאשם ומה עצמת הפגיעה ועוד. עוד יש לבחון מה משמעותו היחסית של המחדל לעומת שיקולים אחרים כגון חומרת העבירה, האינטרס הציבורי וזכויות הקורבן. לפיכך, רק מחדלי חקירה חמורים ומשמעותיים, הכרוכים בפגיעה חמורה בזכויות הנאשם, ואשר מאפילים על כל השיקולים הנוגדים, יכול שיובילו, במקרים נדירים, לקביעה כי ניהול המשפט או הרשעת הנאשם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ולזיכוי מטעמי הגנה מן הצדק. מחדלים שאינם כאמור יכול שיובילו, במקרים המתאימים, לסעדים אחרים, כגון הקלה בעונש.
2553. בחינת טענות הנאשמים למחדלי חקירה או למחדלי תביעה בעניינו מעלה כי אין המדובר כלל במחדלים, ואף אם מדובר במחדלים אין בהם כדי להביא לזיכוי מי מהנאשמים, לא מטעמים ראייתיים ולא מטעמי הגנה מן הצדק, ואף אין הצדקה לקבוע נקודתית כי מדובר במחדלים המצדיקים את חיזוק המשקל הראייתי של טענות ההגנה.