2579. שנית, אף אם אקבע כי מדובר במחדל חקירה או תביעה הרי שבחינת נפקותו הראייתית מעלה כי אין בו כדי להצדיק את זיכויו של מי מהנאשמים, ואף אין בו כדי להביא לחיזוק המשקל הראייתי של טענות ההגנה. לנוכח כלל האמור בנוגע להיעדר הרלוונטיות הממשית של תיק הרישוי מיריד ניו יורק, הרי שמדובר במחדל נקודתי שמשקלו היחסי בתוך מארג הראיות הכללי והרלוונטי אינו משמעותי, ואף לא הוכח שהוא גרם ל"נזק ראייתי" ממשי למי מהנאשמים. מדובר במסמך שלהגנה יש לכאורה גישה אליו (על ידי פניה למפיק המקומי בניו יורק שפעל עבורם ושפרטיו ידועים להם או ניתנים לבירור על ידם), וכן מדובר במסמך כתוב כך שלא נגרם כל "נזק ראייתי" גם עם חלוף הזמן. מנגד, בשים לב לכך שמדובר במסמך רשמי של מדינה זרה, ספק אם היחידה החוקרת יכולה הייתה להשיגו באותה הקלות. הנאשמים היו חופשיים להגיש את תיק הרישוי מיריד ניו יורק מטעמם, כפי שנעשה עם מסמכים אחרים, ומשבחרו שלא לעשות כן, מסיבותיהם, לא יכולים הם לטעון שמדובר במחדל חקירה או תביעה מהותי. מכאן, שאף אין מקום להניח הנחה ראייתית
2580. --- סוף עמוד 410 ---
2581.
2582. לפיה אילו בוצעה הפעולה תוצאותיה היו מחזקות ראייתית את טענות ההגנה, ואלי אף יש מקום להניח את ההפך בנסיבות אלו.
2583. זאת ועוד, אף אם מדובר במחדל חקירה או תביעה הרי שהוא אינו חמור או משמעותי, הוא לא כרוך בפגיעה חמורה בזכויות מי מהנאשמים, ובוודאי שאינו מאפיל על כל השיקולים הנוגדים. על כן אין כל מקום לקבוע כי ניהול המשפט או הרשעת מי מהנאשמים על אף המחדל עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומצדיקים את זיכויים מטעמי הגנה מן הצדק.
2584. ככל שמי מהנאשמים טען למחדל חקירה בכך שהמשטרה לא פשטה במסגרת החקירה על משרדי אורט ותפסה מהם באופן גורף את כלל המסמכים הפיסיים ואת כלל המחשבים ויתר המדיה הדיגיטלית, סבורני כי גם דינה של טענה זו להידחות.
2585. ברי כי תפיסת כלל המסמכים והמחשבים של הנאשמים ושל חברי הנהלת אורט הרלוונטיים לשם חיפוש בהם הייתה פוגעת פגיעה אנושה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בתפקוד השוטף והתקין של רשת אורט כולה, וכן הייתה מטילה מעמסה חקירתית בלתי סבירה על החוקרים. בשים לב לטיב החשדות שנחקרו (עבירות רשלנות שאינן פשע) ולאור שליטתם המלאה של הנאשמים בחומרים אלו, לא הייתה הצדקה לכך.
2586. מהודעות הנאשמים במשטרה עולה כי ניתנה להם האפשרות וההזדמנות המלאה להגיש כל מסמך שלדעתם רלוונטי לחקירה, והם אף התבקשו לעשות כן, ועשו כן בפועל (אף אם באופן חלקי וסלקטיבי, מבחירתם). העובדה כי כמעט כלל הנאשמים בחרו להגיש במשפט מסמכים רבים נוספים, שלא נמסרו בחקירות המשטרה, מלמדת על שליטתם של הנאשמים במסמכים ועל יכולתם להציגם גם בחקירות המשטרה. כמו כן, מכיוון שמדובר במסמכים, קרי בראיות פיסיות שנשמרות כפי שהן לאורך זמן ותוכנן מלמד על עצמו, הרי שגם לא נגרם כל "נזק ראייתי" בהקשר זה, ואכן, כאמור, מרבית הנאשמים איתרו מסמכים הרלוונטיים לשיטתם והגישו אותם כראיה מטעמם.