2645. עוד יוער, כי על אף שאי ביצוע האמור במשך שנים מהווה מחדל שהגיעה העת לתקנו, אין משמעות הדבר שיש לקבל הפקרות בטיחותית, במובן זה שאנשי מקצוע שאינם כשירים מהותית לשמש כמהנדסי בטיחות באירועים רבי משתתפים ייקחו על עצמם תפקיד זה, על האחריות העצומה הנלווית אליו, ויפעלו כראות עיניהם וכ"מיטב" (חוסר) יכולתם. דווקא לנוכח הלקונה החקיקתית והרגולטיבית האמורה מצופה כי מי שאינו בטוח שהוא כשיר באופן מהותי, מלא ומוחלט לביצוע תפקיד של מהנדס בטיחות באירוע רב משתתפים מסוים, על כל החובות המוגברות והאחריות הרבה הנלוות לתפקיד זה, לא יקבל על עצמו את התפקיד, אף אם מבחינה פורמלית (בהיעדר רגולציה מספקת) הוא רשאי ליטול את התפקיד. ואם בכל זאת נטל על עצמו את התפקיד, לא תעמוד לו טענת הגנה בגין אי כשירותו המהותית לביצוע התפקיד, חרף התאמתו הפורמלית.
--- סוף עמוד 421 ---
התלמיד ט.ח.
2646. חלק מהנאשמים טענו להפליה לרעה גם לעומת ט.ח., התלמיד שביצע את הניסוי באירוע באופן לקוי וגרם באופן ישיר לתאונה המצערת ולחבלות שנגרמו לנפגעי העבירה, אך לא הועמד לדין. כאמור, אין חולק כי ט.ח. ביצע את ניסוי הסירה באירוע באופן לקוי ובניגוד להנחיות שקיבל בהכשרה, ומכאן שגם אין חולק שהוא התרשל. עם זאת, אי העמדתו לדין אינה מהווה אכיפה בררנית לעומת הנאשמים, וזאת לנוכח קיומם של מספר הבדלים מהותיים רלוונטיים בינו לבין הנאשמים.
2647. ראשית, בעת האירוע ט.ח. היה קטין ותלמיד שפעל במסגרת פעילות של המוסד החינוכי בו למד ומטעמו. נתונים אלו רלוונטיים לצורך בחינת משמעותה ועוצמתה של רשלנותו, וזאת מכיוון שהיותו תלמיד קטין הנתון למרות ולחסות המוסד החינוכי שמטעמו פעל מפחיתה מאחריותו ומעוצמת רשלנותו. נתונים אלו רלוונטיים גם לצורך בחינת שיקולי העמדה לדין שאינם קשורים ישירות בביצוע העבירה, כגון שיקולי עניין לציבור, הקובעים קריטריונים ייחודיים בנוגע להעמדה לדין של קטינים, לרבות שימת עיקר הדגש בעניינם על שיקולי שיקום, והעמדתם לדין פלילי בעיקר כשמדובר בעבירות חמורות.
2648. שנית, בשונה מהנאשמים, ט.ח. לא יזם את קיומם יריד המדע ואוהל אורט, הוא לא היה אחראי על בטיחות האירוע כמארגנו, כמנהלו, כמפיקו או כמהנדס הבטיחות שלו, הוא לא בחר את ניסוי סירת הקיטור לביצוע באוהל אורט, הוא לא בחר את עצמו להיות בין מציגי הניסוי באוהל, הוא לא הכשיר את עצמו לביצוע הניסוי, הוא לא קבע כי יציג את הניסוי ללא פיקוח צמוד של מבוגר כלשהו, הוא לא קבע היכן יעמוד הקהל באירוע והאם יהיו מרחקי בטיחות או אמצעי מיגון ולא יכול היה להיות אחראי לאכיפתם, והוא לא קבע כי יציג את הניסוי שוב ושוב במשך שעות מול קהל רחב, רב גילאי ולא ידוע. במובן זה, ובהינתן שמדובר בתלמיד קטין שהיה נתון למרותם של האחראים עליו מטעם המוסד החינוכי אורט, אשר לנוכח כלל האמור היו צריכים לצפות אפשרות סבירה שט.ח. יפר את הוראות הניסוי שנמסרו לו, ט.ח. הוא בעצמו גם קורבן של האירוע המצער. אילו ניסוי סירת הקיטור לא היה מבוצע כלל ביריד המדע בעקבות תובנות ניו יורק, אילו ט.ח., שלא היה מד"צ, לא היה נבחר לביצוע הניסוי בשל חוסר התאמתו, אילו היה עובר הכשרה טובה ויסודית יותר, הכוללת גם מסירת הוראות בטיחות ברורות ומפורשות, אילו היה מציג את הניסוי כשלצדו מפקח מבוגר צמוד, ואילו היו נקבעים ונשמרים מרחקי בטיחות של הקהל ו/או אמצעי מיגון לקהל – לא היו נגרמות החבלות לנפגעי העבירה. כל אלו לא היו בשליטתו ובאחריותו של ט.ח. בכך שונה עניינו של ט.ח. מעניינם של הנאשמים, מבחינת רמת רשלנותו, אף אם מעשיו היוו את הסיבה הישירה לחבלות שנגרמו לנפגעי העבירה, ורשלנותו לא מגיעה לרף המצדיק העמדה לדין פלילי של מי שהיה תלמיד קטין באירוע. בנוסף, כאמור, סביר לקבוע שאין גם עניין לציבור בהעמדתו לדין בנסיבות אלו.