428. אין מחלוקת כי נפגעי העבירה ואימותיהם נעמדו בסמוך מאוד לשולחן עליו ערך ט.ח. את ניסוי הסירה, וזאת בהעדר הפרדה כלשהי ואי שמירת מרחק בין עורך הניסוי והגיגית לצופים, ועל מנת שיוכלו לצפות בניסוי כהלכה, לנוכח גובהם של הילדים נפגעי העבירה למול גובה הגיגית על השולחן שחייב התקרבות לשם צפייה.
הגורמים הפיסיים הישירים לתאונה
429. טרם אפנה לפרט את הגורמים הפיסיים הישירים לתאונה, אציין כבר בשלב זה שלמרות שחלק מהנאשמים טענו בסיכומיהם כי לא הוכח כיצד אירע האסון ומה גרם להתלקחות ולחבלות, בין היתר מכיוון שלא הובאה חוות דעת מומחה בנושא, הראיות הישירות והנסיבתיות לכך הן כה ברורות וחד משמעיות עד שאני סבור כי אין כל צורך בחוות דעת
430. --- סוף עמוד 77 ---
431.
432. מומחה כדי לקבוע זאת מעל לכל ספק סביר, ועל כן נדמה כי על אף הטענות לא יכולה באמת להיות מחלוקות בעניין זה (ת/20 - יוער כי הצדדים הסכימו להגשת הודעת הקורבן של י.ל. בהסכמה בכפוף להסכמה עובדתית שט.ח. הוא ששפך את הכוהל על האש הגלויה ולא כפי שאמר; ת/21 ש' 3-11; ת/23 ש' 14-17; ת/24 ש' 9-16 וש' 78-89; ת/27 ש' 15-17 ש' 113-125; ת/28 ש' 10-31; פרוטוקול בעמ' 34-36 ובעמ' 569 ש' 10-11).
433. אם כן, מחומר הראיות עולה כי ההדגמה בוצעה בתוך גיגית מים המונחת על שולחן, תוך שימוש באש גלויה ובכוהל (כמתואר לעיל באשר לאופן ביצוע הניסוי - צמר גפן מוספג בכוהל מונח בתוך דגם של סירה מחלקי פוליגל וקלקר, שמחוברת אליו צינורית נחושת מלאת מים, מודלק באמצעות גפרורים ויוצר קיטור), וללא פיקוח צמוד של מורה מקצועי או של מבוגר אחר; נפגעי העבירה הגיעו לצפות בהדגמה והתקרבו לגיגית על מנת שיוכלו לראות את ההדגמה, כשלנוכח גילם וגובהם, גובה ראשם ופניהם היו קרובים לאש הגלויה, גבוהים במעט מהגיגית; ההדגמה לא צלחה, וככל הנראה כדי לגרום לה להצליח ולסירה לנוע, לקח ט.ח. את בקבוק הכוהל, פתח אותו ושפך כוהל באופן לא מבוקר על צמר הגפן שבסירה שבתוך הגיגית; הכוהל שנשפך נדלק, ככל הנראה מכך שלהבה קטנה עוד בערה בצמר הגפן שבסירה; עם דלקת הכוהל החלה בעירה בלתי נשלטת שלו והוא פגע בנפגעי העבירה, לרבות בפניהם, שכאמור היו קרובים מאוד לגיגית ולאש, וגרם להם לכוויות ולחבלות (ת/22 ש' 36-52; ת/23; ת/24 ש' 8-16 וש' 78-89; ת/26 בעמ' 1 ש' 6-17; ת/27 ש' 81-112; ת/28 ש' 10-12 וש' 19-30; ת/33 ש' 41-42).