(1) שלענין הפרטים הנותרים היתה לפחות רשלנות כאמור;
(2) שבעבירה שעם פרטיה נמנית תוצאה שנגרמה על ידי המעשה או סכנה העלולה להיגרם בשלו – העושה נטל סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה או לגרימת הסכנה כאמור.
(ב) רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעברה שאיננה מסוג פשע."
472. בעוד שבעבירות מחשבה פלילית נדרש יסוד נפשי של מודעות בפועל, או לכל הפחות עצימת עיניים, של העושה לרכיבי היסוד העובדתי של העבירה, עבירות רשלנות נועדו להגביר את המודעות לסכנה ולמניעתה, ועל כן הן אינן מכוונות למודעות בפועל, כי אם למודעות בכוח, באותם מצבים בהם ניתן וצריך היה העושה להיות מודע להם אם היה ערני לכך. כפי שנאמר בקרמניצר – על הרשלנות: "הרשלנות מתחילה אפוא במקום שבו מסתיימת המחשבה הפלילית.".
473. בהתאם לכך, נדרש לבחון היעדר מודעות לפחות לאחד ממרכיבי היסוד העובדתי של העבירה, במקום בו "אדם מן הישוב" בנסיבות העניין יכול וצריך היה להיות מודע אליו.
474. סטייתן האמורה של עבירות הרשלנות מהנורמה המקובלת בפלילים, המחייבת מחשבה פלילית לצורך הרשעת נאשם, מצאה ביטויה, בין היתר, בקביעתו של המחוקק כי ניתן להרשיע ברשלנות רק מקום שבו צוין מפורשות כי די ברשלנות לצורך קיום יסודות העבירה, כי עבירות רשלנות מוגבלות אך לעבירות שאינן מסוג פשע, וכי יש להחיל את עבירות הרשלנות רק מקום שקיימת פגיעה באינטרס חברתי מוגן בעל חשיבות ראשונה במעלה, כגון שלמות החיים (קרמניצר – על הרשלנות; פרשת בוחבוט; דנ"פ עדי).
"אדם מן הישוב"
475. המונח "אדם מן הישוב" המופיע בסעיף 21 לחוק העונשין משמש לקביעת היקף חובת הזהירות החל על העושה וסטייתו ממנה, והוא משרת הן את היסוד העובדתי והן את היסוד הנפשי.
476. מיהו אותו "אדם מן הישוב"? בתחילה פורש המונח כ"אדם רגיל מן השורה". עם הזמן, ולאור הניסיון שנצבר בסוגיה, נקבע כי אותו "אדם מן הישוב" הוא למעשה "האדם הסביר". האדם הסביר משקף הלכה למעשה את עמדתו, ידיעותיו וניסיונו של בית המשפט, יחד עם דרישות החברה מאדם שקול וזהיר, כך שצפייתו נבחנת אובייקטיבית בהתאם
477. --- סוף עמוד 83 ---
478.
479. למדיניות משפטית, הנקבעת תוך התחשבות בגורמים, באינטרסים ובשיקולים אחרים המתקיימים בכל נסיבה.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט חשין בדנ"פ 983/02 בוריס יעקובוב נ' מדינת ישראל, נו(4) 385 (2002) (להלן: "דנ"פ יעקובוב"):