2526.
2527. --- סוף עמוד 401 ---
2528.
2529. כאמור, נאשם 7 ידע כי הפעילויות האינטראקטיביות, ההדגמות, הניסויים והפרויקטים המדעיים המתקיימים באוהל אורט מבוצעים על ידי תלמידים קטינים (על כל מאפייניהם הייחודיים להם - אקטיביות יתר ופזיזות, רצון להרשים את זולתם, מחשבה שהם בוגרים יותר מכפי גילם ועוד (פרשת מרצלי)); הוא ידע כי הפעילויות מבוצעות בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים, כולל ילדים קטנים, על מאפייניהם המיוחדים (סקרנות רבה, רצון לראות ולגעת, חוסר ניסיון, חוסר יכולת לצפות את תוצאות מעשיהם ועוד (פרשת גודר), לצד גובהם הנמוך הרלוונטי לענייננו); הוא ידע (או היה עליו לדעת) כי הפעילויות עתידות להיות מבוצעות על ידי התלמידים הקטינים מספר רב של פעמים ובמשך שעות רבות לאורך יום היריד (דבר אשר עלול לגרום לחזרתיות, ללחץ, לשאננות ולחוסר תשומת לב מצד המבצעים, במיוחד לאור כך שמדובר בקטינים); הוא ידע כי הוא האחראי הראשי והמרכזי על הבטיחות הכוללת של האירוע, מכל היבטיו וחלקיו, מההכנות ועד לפירוק, וכי הוא לא הנחה את הגורמים הרלוונטיים כי יש להתקין אמצעי בטיחות מיוחדים לניסויים לאבטחת מדגימי הניסוי או הקהל; הוא ידע (או היה עליו לדעת) כי נאשם 6 והגורמים הרלוונטיים באורט מסתמכים עליו ועל תכנית הבטיחות אותה הכין בכל הנוגע לבטיחות האירוע; וכן ידע שהוא אינו מכיר באופן מלא ומדויק את תוכן הניסויים והפעילויות שהיו עתידים להתבצע במסגרת אוהל אורט על ידי התלמידים הקטינים, וידע שתכנים אלה לא נבחנו על ידו בטיחותית.
2530. זאת ועוד, כאמור, נאשם 7 לא קיים את חובות הזהירות החלות עליו; לא הפעיל שיקול דעת בטיחותי אקטיבי מספק; לא ניהל כראוי וכמצופה שיח בטיחותי מספק עם כלל הגורמים הרלוונטיים הקשורים לגורמי הסיכון, ובמיוחד לא עם נאשם 6 וגורמים אחרים באורט; לא בירר באופן אקטיבי, פוזיטיבי, מלא ומדויק, את כל המידע הנדרש ממנו לצורך בחינתו הבטיחותית של האירוע וכתיבת תכנית הבטיחות (לרבות הפעילויות והתכנים שעתידים להתבצע ביריד המדע ובאוהל אורט והאביזרים והחומרים שעתיד להיעשות בהם שימוש); לא דאג לוודא פוזיטיבית ואקטיבית מול נאשם 6 והגורמים הרלוונטיים באורט (דרכו או ישירות), כראוי וכמצופה, שהם פועלים בהתאם לתכנית הבטיחות; לא דאג לוודא פוזיטיבית ואקטיבית מול נאשם 6, ודרכו מול גורמי ונציגי רשת אורט, שככל שיש שימוש בחומר מסוכן ו/או אש הוא נעשה רק לאחר בחינה של כל הסיכונים הטמונים בחומר ובעצם הפעולה, וכי אמצעי המיגון, הנטרול, הכיבוי והעזרה הראשונה המתאימים זמינים, כי ישנו מורה מפקח וכי הוא יודע להשתמש בהם, וכי ננקטו כל אמצעי הבטיחות הנדרשים.
2531. בנסיבות אלו, אני קובע שהתנהגותו של ט.ח., אף שיש בה משום הפרה ברורה של ההוראות שקיבל לגבי אופן ביצוע ניסוי הסירה (קרי שפיכת כוהל ישירות על הצמר גפן הדולק מבלי לכבותו) ועל אף היותה רשלנית, הייתה בגדר צפייתו הסבירה של נאשם 7 בנסיבות העניין. כך, בנסיבות העניין האמורות, היה על נאשם 7 לצפות שתלמיד קטין, המציג ניסויים שלא נבחנו בטיחותית על ידו, בפני קהל רחב ורב גילאי, הכולל ילדים קטנים, שוב ושוב במשך שעות ארוכות, מבלי שהותקנו אמצעי בטיחות מיוחדים, וללא השגחה ופיקוח צמוד של מבוגר, עלול להפר בשלב מסוים, מסיבה זו או אחרת, את ההוראות שניתנו לו לביצוע הניסוי. בנסיבות אלו אין המדובר בהתנהגות מפתיעה או פתאומית שלא ניתן היה לצפותה. בהתאם לכך, ועל אף שניתן לראות בהתנהגותו של ט.ח. התנהגות רשלנית, אני קובע כי אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בנסיבות העניין.
2532.
2533. --- סוף עמוד 402 ---
2534.
2535. לא מצאתי גם לקבל את טענת נאשם 7 כי יש לראות במעשיהם ובמחדליהם של הנאשמים האחרים (קרי נאשמים 1, 2, 3, 4 ו-5) כמנתקים את הקשר הסיבתי בין מעשיו ומחדליו לבין תוצאותיה המצערות של התאונה. נאשם 7 טען כי בעוד שיש לראות את תרומתו לקרות התאונה כ'מינורית', תרומתם של נאשמים 1, 2, 3, 4 ו-5 הייתה עיקרית ומכרעת לקרות הנזק (סיכומי נאשם 7 בעמ' 28-29).
2536. כפי שפורט לעיל בהרחבה, אף שמצאתי כי נאשמים 1, 2, 3, 4 ו-5 הפרו את חובות הזהירות המוטלות עליהם (וחלקם אף באופן ממשי ונכבד) וסטו מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהם בנסיבות העניין, הרי שעוצמת הפרתם וסטייתם אינה עולה על עוצמת הפרתו, סטייתו ורשלנותו של נאשם 7, שהייתה ממשית ונכבדה מאוד, ובוודאי שלא באופן המייתר את רשלנותו. זאת בהינתן תפקידו המרכזי, המשמעותי והמקיף ביותר של נאשם 7 ביחס לבטיחות האירוע; לנוכח סמכותו ואחריותו לפסול את ביצוען של פעילויות מסוכנות באירוע, או לכל הפחות לקבוע אמצעי זהירות מחייבים לביצוען; לנוכח ידיעתו כי הוא אינו יודע באופן מפורט ומדויק מהן הפעילויות האינטראקטיביות, ההדגמות, הניסויים והפרויקטים המדעיים שעתידים להתקיים באוהל אורט, ואשר עתידים להיות מבוצעים על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים, כולל ילדים קטנים, ומהם החומרים שעתיד להיעשות בהם שימוש במסגרתם, ולנוכח הימנעותו מלבחון ולדרוש לקבל מידע ונתונים אודות התכנים והפעילויות האמורים והחומרים והאביזרים שיעשה בהם שימוש במסגרתם; לנוכח העובדה שמחדליו הרשלניים הביאו לכך שלא התקיים שיח בטיחותי מספק לגבי הסיכונים האמורים בינו לבין נאשם 6 והגורמים הרלוונטיים באורט, שלא נערכה הבדיקה הבטיחותית הנדרשת, ושלא ננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים; לנוכח הימנעותו מלוודא פוזיטיבית ואקטיבית מול נאשם 6, ודרכו מול גורמי ונציגי אורט, האם עתיד להיעשות שימוש באש או בחומרים מסוכנים או דליקים במסגרת האירוע; ולנוכח העובדה שמחמת מחדליו הרשלניים נמנעה העברת המידע המלא והמדויק אודות התכנים, הפעילויות, החומרים, האביזרים והסיכונים באירוע לגורמים המאשרים.
היסוד הנפשי
2537. כפי שפורט בהרחבה בחלק הכללי, בעבירות רשלנות יש לבחון האם אדם מן היישוב בנסיבות העניין יכול וצריך היה להיות מודע לטיב ההתנהגות (מעשה או מחדל), לחובות המוטלות עליו ולנסיבות האחרות המנויות בסעיף, והאם הוכח שהסיכון אותו נטל העושה או החודל להתרחשות התוצאה או לגרימת הסכנה העלולה להיגרם בשל המעשה או המחדל היה בלתי סביר.
2538. לאור כל האמור לעיל לגבי תפקידו המרכזי, המשמעותי והמקיף ביותר של נאשם 7 בבטיחות יריד המדע ואוהל אורט, כבעל מקצוע וכמהנדס הבטיחות בפועל של האירוע, והאחריות הבטיחותית, המהותית והמקיפה הנלוות לתפקיד זה; לנוכח ידיעותיו ואי ידיעותיו המפורטות לעיל (ובמיוחד ידיעתו כי הוא אינו יודע באופן מפורט ומדויק מהן הפעילויות האינטראקטיביות, ההדגמות, הניסויים והפרויקטים המדעיים שעתידים להתקיים באוהל אורט, ומהם החומרים שעתיד להיעשות בהם שימוש במסגרתם); לנוכח
2539. --- סוף עמוד 403 ---
2540.
2541. ניסיונו העשיר בכתיבת תכניות בטיחות קודם ליריד המדע; לנוכח חובות הזהירות המוטלות עליו, המפורטות לעיל; לנוכח תפקידו ואחריותו באירוע רב משתתפים ציבורי שנערך על ידי מוסד חינוכי; ולנוכח השכל הישר ועקרון קדושת החיים - וודאי שניתן לקבוע ברמה הדרושה להרשעה בעבירת רשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין, כי אדם מן היישוב, בתפקידו ובנתוניו של נאשם 7, ובנסיבות העניין, יכול וצריך היה להיות מודע לכל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין, לרבות כלל החובות המוטלות עליו.
2542. זאת ועוד, בשל חומרת רשלנותו, כמו גם עוצמת סטייתו מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו, ובמיוחד לאור היות יריד המדע ואוהל אורט אירוע בעל חשיבות שיווקית-מיתוגית בעיקרה בעבור אורט, שניתן היה לקיימו תוך השגת מטרתו גם על ידי החלפת הניסויים שהוצגו, או לכל הפחות באמצעות הוספת אמצעי זהירות ובטיחות; לאור כך שלא נדרש מנאשם 7 להשקיע מאמץ מיוחד או לנקוט באמצעים מסובכים לשם עמידה בחובותיו הבסיסיות ביותר הנדרשות ממנו כמהנדס הבטיחות של האירוע; לאור כך שלמעשה, כל שנדרש ממנו היה לברר ולדרוש את הפירוט המלא והמדויק של התכנים והפעילויות שעתידים להתבצע במסגרת אוהל אורט, החומרים בהם עתיד להיעשות שימוש, וטיב הסיכונים שעלולים להתהוות באוהל אורט, לבחון את אלו בטיחותית, לבצע הערכת סיכונים ולתת להם מענה ראוי ומספק; לנוכח הימנעותו מלוודא קיומו של שיח בטיחותי סביב גורמי הסיכון באירוע; ולנוכח הימנעותו מלוודא כי תכנית הבטיחות עליה חתם ואותה הגיש לגופים המאשרים לצורך אישור יריד המדע ואוהל אורט וקבלת רישיון העסק, תואמת למצב הדברים בשטח וכי הגורמים הרלוונטיים פועלים על פיה - ניתן גם לקבוע, ברמה הדרושה להרשעה בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין, כי נאשם 7 נטל, במעשיו ובמחדליו החמורים, סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה, ואף מעבר לכך.
סיכום לגבי נאשם 7
2543. לאור כל האמור, ובמיוחד לאור תפקידו המרכזי, המשמעותי והמקיף ביותר של נאשם 7 כאחראי הראשי לבטיחות יריד המדע ואוהל אורט בהיותו מהנדס הבטיחות של האירוע, לאור ניסיונו הקודם כמהנדס בטיחות, לאור קביעתי האמורה בדבר ידיעתו של נאשם 7 כי הוא אינו יודע באופן מפורט ומדויק מהן הפעילויות האינטראקטיביות, ההדגמות, הניסויים והפרויקטים המדעיים שעתידים להתבצע באוהל אורט על ידי תלמידים קטינים, ומהם החומרים שעתיד להיעשות בהם שימוש במסגרתם, ולאחר שהזהרתי עצמי כי עסקינן ברשלנות פלילית הדורשת סטייה ממשית מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהאדם הסביר, החלטתי להרשיע את נאשם 7 בעבירת רשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין.
--- סוף עמוד 404 ---
טענות הגנה נוספות שהועלו
טענת ההגנה ל"מחדלי חקירה"
2544. חלק מהנאשמים, בגדר כפירתם ובסיכומיהם, העלו טענות שונות למחדלי חקירה או למחדלים של המאשימה, אשר בגינם ביקשו לזכותם מטעמים ראייתיים או מטעמי הגנה מן הצדק, או שביקשו נקודתית לקבוע בסוגיות שונות כי מחדל החקירה/התביעה פועל ראייתית לחובת המאשימה ומחזק את טענתם העובדתית. לחלק ניכר מטענות אלו, בעיקר בהקשר הראייתי הנקודתי שלהן, התייחסתי בהרחבה לעיל, במסגרת ניתוח טענותיו של כל נאשם. עם זאת, לנוכח העלאת הטענה גם במישור הרחב יותר, קרי טענה כי הצטברות מחדלי החקירה והתביעה וחומרתם מצדיקים את זיכוי הנאשמים, מטעמים ראייתיים ומטעמי הגנה מן הצדק, יש מקום להוסיף ולהתייחס לטענות אלו באופן נפרד.
2545. ראשית, לא כל פעולה שלא בוצעה במסגרת החקירה ולא כל ראיה או עדות שלא הוגשו או הובאו על ידי המאשימה מהווה בכלל "מחדל חקירה" או "מחדל תביעה". על פי הפסיקה, כ"מחדלי חקירה" ייחשבו רק אי ביצוע בלתי מוצדק של פעולות חקירה מתבקשות, קרי פעולות בסיסיות החיוניות לביסוס יסודות העבירה, או פעולות חקירה שיש להן רלוונטיות לבירור האשמה לגילוי האמת ולעשיית צדק ובכוחן להטיל ספק רציני בראיות המפלילות (ע"פ 9306/20 מארון ברגות נ' מדינת ישראל (נבו 29.04.2021). אי ביצוע פעולות חקירה לבדיקת טענות הגנה ייחשב ל"מחדל חקירה" אך רק ככל שמדובר בטענות הגנה מהותיות הרלוונטיות לבירור האשמה ואשר הועלו כבר בחקירת המשטרה באופן שאפשר את ביצוע הפעולות לבירור הטענות.
2546. שנית, אף אם אי ביצוע פעולה מסוימת על ידי היחידה החוקרת או המאשימה נחשב ל"מחדל חקירה" או ל"מחדל תביעה", יש להוסיף ולבחון את נפקותו של המחדל בנסיבות העניין. יש לבדוק תחילה מה היקפו ומה משמעותו היחסית של המחדל. במישור הראייתי יש לבדוק עד כמה מרכזית ומהותית הפעולה שלא בוצעה. לא דין מחדל נקודתי בסוגיה משנית כדין מחדל שיורד לשורשו של עניין בסוגיה מרכזית המצויה בליבת המחלוקת. יש לבחון האם בשל מחדלי החקירה הנטענים, נפגעה יכולתו של הנאשם להתמודד כראוי עם חומר הראיות אשר עמד נגדו, עד כי קיים חשש ממשי כי הגנתו קופחה, ונפגעה זכותו להליך הוגן (ע"פ 7758/04 בדר עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (נבו, 19.07.2007) (להלן: "פרשת עבד אלקאדר"); ע״פ 3308/15 אברהם שמיאן נ׳ מדינת ישראל). עוד יש לבדוק מה משמעותו היחסית של המחדל מול יתר הראיות בתיק ומה משקלו היחסי בתוך מארג הראיות הכללי, והאם על אף קיומו של המחדל קיימת תשתית ראייתית מספקת להרשעה (ע"פ 5633/12 און ניימן נ' מדינת ישראל (נבו, 10.07.2013); עניין שמיאן; ע"פ 7164/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (11.02.08); ע"פ 5391/07, 5410/07 כהן נ' מדינת ישראל (31.12.07)).
2547. בנוסף, יש לבחון האם המחדל גרם ל"נזק ראייתי" להגנה, וככל שנגרם נזק ראייתי יש לבחון מה היקפו. היה ומדובר במחדלי חקירה שגרמו לאובדן של עדויות או ראיות שלא
2548. --- סוף עמוד 405 ---
2549.
2550. ניתן להשלימן כנדרש בהמשך, אז היקפם של המחדלים יכול להיחשב למשמעותי, בהתאם לחשיבות ולמרכזיות העדות או הראיה. מנגד, ככל שמדובר במחדלים שניתן לתקנם ולהשלימם בדיעבד תוך מזעור "הנזק הראייתי", וביתר שאת כשמדובר בעדויות או בראיות שיש להגנה קרבה אליהם ושליטה עליהם, אזי משקלם של המחדלים יהיה נמוך.
2551. על כן, רק מחדלים ראייתיים היורדים לשורשו של עניין בסוגיות מרכזיות המצויות בליבת המחלוקת, ואשר משקלם היחסי בתוך מארג הראיות הכללי הוא משמעותי מאוד, ואשר גרמו ל"נזק ראייתי" ממשי להגנה, יובילו, במקרים נדירים, לזיכוי מטעמים ראייתיים (מחמת הספק). מחדלים בעלי היקף ומשמעות יחסית מצומצמים יותר יכול שיובילו להנחה ראייתית לפיה אילו בוצעו הפעולות תוצאותיהן היו מחזקות את טענות ההגנה (פרשת בדר עבד אלקאדר), אך גם זאת לא בכל מקרה, וכל טענה שכזו צריכה להיבחן לגופה בנסיבות העניין הספציפי. השאלה היא ביסודה שאלה של צדק – ויש לבחון האם נעשה למי מהנאשמים עוול, בכך שפעולות המשטרה/המאשימה הגיעו לכדי מחדל בצורה זו או אחרת (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
2552. במישור ההגנה מן הצדק, יש לבדוק את נפקות המחדל בהתאם למבחנים המוכרים בפסיקה בנוגע להגנה מן הצדק (ע״פ 4855/02 מדינת ישראל נ׳ בורוביץ׳ (31.05.2005)), על מנת לבחון האם המחדלים מובילים למסקנה כי ניהול המשפט או הרשעת הנאשם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בכלל זה יש לבחון, בין היתר, מהי חומרת המחדל, האם הוא כרוך בפגיעה בזכויות יסוד של הנאשם ומה עצמת הפגיעה ועוד. עוד יש לבחון מה משמעותו היחסית של המחדל לעומת שיקולים אחרים כגון חומרת העבירה, האינטרס הציבורי וזכויות הקורבן. לפיכך, רק מחדלי חקירה חמורים ומשמעותיים, הכרוכים בפגיעה חמורה בזכויות הנאשם, ואשר מאפילים על כל השיקולים הנוגדים, יכול שיובילו, במקרים נדירים, לקביעה כי ניהול המשפט או הרשעת הנאשם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ולזיכוי מטעמי הגנה מן הצדק. מחדלים שאינם כאמור יכול שיובילו, במקרים המתאימים, לסעדים אחרים, כגון הקלה בעונש.