507. בהתאם לכך, אם ימצא כי מעשי נאשם נופלים בגדר אחת החלופות העובדתיות של סעיף 338 לחוק העונשין (ובענייננו לתת החלופה השלישית), יש לבחון אם מבחינה טכנית הסיכון שנגרם היה צפוי, או צריך היה להיות צפוי, וכן אם מבחינה נורמטיבית, אדם סביר בנסיבות המקרה היה צריך לקחת סיכון זה בחשבון. הסיכון אותו יש לבחון, הוא אותו סיכון בלתי סביר הנדרש בסעיף 21(א)(2) לחוק העונשין, ושעליו הורחב לעיל.
508. סעיף קטן (3), שבו עסקינן קובע:
"(3) עושה מעשה באש או בחומר לקיח, נפיץ או רדיואקטיבי או אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר כאמור שבהחזקתו;"
509. הסעיף נוקט בלשון - "עושה... או אינו נוקט...", מכאן שהתנהגות נאשם עשויה לבוא לידי ביטוי הן על דרך המעשה והן על דרך המחדל, המבטאים סטייה מרמת הזהירות הסבירה בנסיבות העניין (יעקב קדמי על הדין בפלילים – חוק העונשין חלק שלישי 1313 (מהדורה מעודכנת, 2006) (להלן: "קדמי – חלק שלישי")).
510.
511. --- סוף עמוד 88 ---
512.
513. בהמשך לכך נדרש כי המעשה או המחדל ייעשו באש ממש, בחומר המתלקח בקלות, או בחומר נפיץ או רדיואקטיבי. מונחים אלה יש לפרש במשמעותם הלשונית (קדמי – חלק שלישי, בעמ' 1313).
514. לעניין המונח "חומר לקיח" אציין כבר עתה כי לא מצאתי לקבל את טענת נאשמת 2 כי היה על המאשימה להוכיח שכוהל הוא "חומר לקיח" באמצעות חוות דעת לעניין טיבו, תכונותיו ומהותו. ראשית, בענייננו בוצע ניסוי הסירה באמצעות אש, עובדה שאין עליה חולק, ומכאן שרכיב זה התקיים. שנית, ולמעלה מן הצורך, אני סבור כי אין בטענה זו ממש שכן משמעותו הלשונית של המונח "מִתְלַקֵּחַ" הוא "שנצת ונשרף בקלות" (הגדרת המונחים "לקיח" ו"מתלקח" - אברהם אבן שושן מלון אבן-שושן המרכז: מחדש ומעודכן לשנות האלפים 854 ו- 1142 (משה אזר עורך ראשי 2003)). לאור אופי ניסוי הסירה - צמר גפן מוספג בכוהל המונח בתוך דגם של סירה מחלקי פוליגל וקלקר מודלק באמצעות גפרורים, וכן לאור אופן השתלשלות האירועים הישירה שהביאה לתאונה – ט.ח. לקח את בקבוק הכוהל, פתח אותו ושפך כוהל באופן לא מבוקר על צמר הגפן שבסירה, הכוהל שנשפך נדלק, ועם דלקת הכוהל החלה בעירה בלתי נשלטת שלו שפגעה בנפגעי העבירה - הרי שלא יכולה להיות מחלוקת אמיתית כי הכוהל עונה על משמעותו הלשונית של המונח "מתלקח" וכי יש לראות בכוהל חומר לקיח כנדרש בסעיף.