חוברת ההשמצות
137. החלק השני של העילה הראשונה נוגעת לחוברת ההשמצות, שצורפה כנספח 2 לת/12.
מהי חוברת ההשמצות ומה מיוחס לגנדלמן בהקשרה?
138. בסעיפים 15-16 לכתב התביעה צויין לגבי חוברת ההשמצות כדלקמן:
"...גנדלמן פרסם, ולכל הפחות אישר לפרסם, במהלך קמפיין הבחירות שלו בשנת 2013, חוברת השמצות שקרית שהוציא מטה גנדלמן (בידיעת האחרון), ובה מצולם 'ביתו' של רמי חסון ומופיעה בו אמירה המייחסת לתובעים 'ניפוח' הצעת מחיר בנוגע לבניית מבנה איגוד ערים לאיכות הסביבה ...באותה חוברת – שכוונה נגד מועמדותו של המתחרה חיים אביטן והופצה בעשרות אלפי עותקים ובמימון עתק – הוצגו בין היתר 'המקורבים' לחיים אביטן, ועל מנת להמחיש כיצד אותם 'מקורבים' שיפרו את רמת חייהם בעקבות הקשרים עם חיים אביטן, הוקדשו כמה עמודים למקום המגורים של המקורבים, 'לפני' ו'אחרי'....כאן הציגה החוברת את 'ביתו' כביכול של התובע, שעה שאין קשר בין אותו הצילום לבין ביתו האמיתי של התובע באותה עת..." ועוד.
כן טוענים התובעים שאותה חוברת השמצות כללה שקר נוסף בעמוד נושא כותרת "סרחונות בחדרה", ובו ייחסו לרמי חסון הגשת הצעה לבניית מבנה איגוד ערים ב-20 מליון ₪, כשהבניה עלתה בסוף שבעה מליון ₪. כאשר לאמיתו של דבר התובעת שניגשה למכרז הציעה סכום שהיה קרוב מאוד לסכום בו זכתה החברה שזכתה במכרז.
139. השאלה העיקרית בנוגע לחוברת ההשמצות היא – האם התובעים הוכיחו את טענתם שבכתב התביעה, כי גנדלמן, אליו כוונה העילה הראשונה, פרסם או אישר לפרסם את חוברת ההשמצות, שהרי יסוד הכרחי בעוולת לשון הרע הוא "הפרסום"?
140. שאלת הקשר בין גנדלמן לחוברת ההשמצות משמעותית לאור עדותו ההחלטית של גנדלמן בחקירתו בבקשת החסינות בתחילת הדרך (16.1.2019) כי: לא מימן, לא הפיק ולא יזם את עריכת חוברת ההשמצות ו/או הפצתה (עמ' 24-25 לפרו'; עמ' 28 לפרו'; עמ' 32 פרו' שו' 22).
141. להוכחת שאלה זאת הסתמכו התובעים על ארבעה עדים:
א. שירלי;
ב. אוהד מרחב;
ג. ארז אלגון;
ד. רחמים כובאני.
142. נפנה לבחינת עדים אלה אחד לאחד.
143. עדותה של שירלי:
א. ראוי לציין כבר בפתח הדברים, כי שירלי בתצהירה שניתן בתביעה הכספית ת/6 לא הזכירה במילה את חוברת ההשמצות ו/או את מעורבותו של גנדלמן אליה. רק בחקירתה הנגדית ביום 15.9.2020 היא נשאלה והתייחסה אליה לראשונה.
עובדה זאת תמוהה – הרי היתה יכולה במסגרת תצהירה בתביעה הכספית, בו ייחסה אמירות משמיצות לגנדלמן נגד התובע, להזכיר גם את חוברת ההשמצות עליה העידה בתובענה דנן ביום 15.9.2020 (כחמש שנים וחצי לאחר חתימתה על תצהירה שהוגש בתביעה הכספית).
בצדק טען גנדלמן בסיכומיו (סעיף 6) לענין עדותה בחוברת השמצות, כי עסקינן בעדות כבושה, שמשקלה אינו רב, שכן הכובש עדותו "חשוד" מטבע הדברים על אמיתותה (קדמי, על הראיות, תש"ע – 2009, עמ' 501, והאסמכתאות שם).
התובעים בסיכומי התשובה (סעיף 3), מעבר להפנייה לתצהירי עדי התביעה הקצרים, לא תירצו כלל את "כבישת" עדותה של שירלי.
לכן, עדותה הכבושה של שירלי בענין חוברת ההמצות מחייבת בחינה זהירה, זאת מעבר לזהירות בה יש להתייחס לעדותה של שירלי בהקשרו של גנדלמן כפי שהרחבנו לעיל.
ב. בחקירתה ציינה שירלי לגבי חוברת ההשמצות כדלקמן:
היא אינה יודעת מי ערך, יזם או הפיק את חוברת ההשמצות (עמ' 443 לפרו' שו' 1-10);
לטעמה החוברת הופצה מהמטה של גנדלמן (עמ' 443 לפרו' שו' 14);
גנדלמן לא הביע שאט נפש מחוברת ההשמצות, להיפך (עמ' 444 שו' 18).
היא ציינה כי גנדלמן דאג שחוברת ההשמצות תגיע לרדיו ולפיאצה (עמ' 435 לפרו' שו' 16-19);
כשנשאלה איך היא יודעת על כך השיבה כך:
"שירלי עודד: מורן אמרה שחסרים, שחסרות החוברות האלה.
השופט: היא אמרה למי?
שירלי עודד: לצביקה ולי.
כב' השופט: מתי היא אמרה לו את זה?
שירלי עודד: זה היה בוקר. במטה ברחוב הנשיא.
כב' השופט: כמה זמן לפני הבחירות?
שירלי עודד: זה היה אחרי העיתונים לדעתי, חילקנו קודם את העיתונים בלילות.
כב' השופט: כמה זמן לפני הבחירות?
שירלי עודד: כמה שבועות, חודש.
כב' השופט: מה היא אמרה בדיוק?
שירלי עודד: היא אמרה, היא אמרה משהו עם הרדיו, שנייה, אני רוצה להיזכר בדיוק איך חישבנו, היא אמרה עם הרדיו שצריך להשיג את החוברת לרדיו, הם אמרו שחסר להם, היא אמרה שחסר בפיאצה וכן, החוברת,
כב' השופט: לא שמעת את זה מגנדלמן, שמעת את זה ממורן.
שירלי עודד: אבל הייתי עם גנדלמן שלושתנו, היינו הרבה שלושתנו תמיד ביחד.
כב' השופט: מי אמר? מי שאמר את הדברים זו מורן.
שירלי עודד: כן, וצביקה הסכים אתה.
כב' השופט: מה זה הסכים אתה?
שירלי עודד: כי צביקה, מורן לא עושה שום צעד בלי צביקה גנדלמן, מה זאת אומרת? היא אמרה לו שצריך שיהיה חוברות, למה היא אמרה לצביקה שצריך? כדי שהוא יאשר לה" (עמ' 436 לפרו').
העולה מהאמור – מי שלכאורה יזם הפצה בפיאצה וברדיו היא מורן, אך לא גנדלמן.
כשבהמשך עדותה שוב ציינה כי גנדלמן ומורן הפיצו החוברת לרדיו, ובית המשפט העיר לה כי קודם ציינה כי רק מורן ציינה את הצורך בלמסור את חוברת ההשמצות לרדיו, תירצה זאת בכך ש:
"כי כל דבר שמורן שגב מדברת עם צביקה הוא צריך לאשר לה, אז הוא אמר לה כן את צודקת, כן נדאג, כן עושים, מורן שגב לא פועלת לבד, כל דבר אנחנו צריכים אישור מצביקה..." (עמ' 444 לפרו' שו' 3-10).
היא ציינה כי חוברת ההשמצות היתה במטה (עמ' 438 לפרו' שו' 3), אך היא לא יודעת להעיד כי פעילי המטה חילקו את חוברת ההשמצת (עמ' 438 לפרו' שורות 25-26).
היא גם לא אישרה את עדותו של עד התביעה רחמים כובאני (שלעדותו נתייחס להלן) כי אדם בשם יהודה פרץ סיפק לו חבילות מחוברת ההשמצות לצורך חלוקה בחדרה בתקופת הבחירות (עמ' 442 לפרו' שו' 23-26);
בהמשך עדותה שינתה את גרסתה הקודמת וציינה כי חוברת ההשמצות הופצה ממטה הבחירות של גנדלמן (עמ' 443 לפרו' שו' 14).
144. עדותו של אוהד מרחב
א. אוהד מרחב (להלן: "מרחב") הגיש תצהיר במסגרת בקשת החסינות שסומן מש/5 (צורף כנספח 3 לנ/12), בו ציין כי במערכת הבחירות 2013 שימש כמנהל מטה הבחירות וכמספר 2 ברשימתה של חדווה יחזקאלי (יריבה פוליטית של גנדלמן). עוד ציין בתצהירו כי "אני מכיר את החוברת שיצאה בגנותו של חיים אביטן ורמי חסון ולא היה לנו כל חלק בהפקתה" (סעיף 5 לתצהיר).
ב. אוהד נחקר בישיבת יום 16.1.2019, אך אין בה כל דבר רלוונטי לחוברת ההשמצות.
145. עדותו של ארז אלגון
א. אלגון אותו הזכרנו קודם, הגיש כאמור תצהיר עדות ראשית מש/4 (נספח 4 לת/12), בו הצהיר כי ליווה את גנדלמן במשך כשש שנים וחצי, עד לבחירות 2013.
ב. לדבריו בתצהירו, לפני בחירות 2013, שהתקיימו בחודש אוקטובר, הוא הגיע למטה של גנדלמן ברחוב הנשיא בחדרה, ושם ראה המולה מיוחדת. הוא ראה על אחד השולחנות ערימה גדולה של חוברות צבעוניות שחולקו בין התומכים. גם הוא קיבל מספר חוברות כאלה להפצה.
ג. הוא תיאר מה ראה וקרא בחוברת (ועסקינן בחוברת ההשמצות), ומהשמחה שהיתה במטה הוא הסיק "ברמת הסתברות גבוהה" כי מדובר "בהפקה של מטה הבחירות, שהוסתרה ממני ומרבים אחרים" (ציטוט מסעיף 9 לתצהיר).
ד. הנתבעים בחרו שלא לחקור נגדית את העד.
146. עדותו של רחמים כובאני
רחמים כובאני (להלן: "כובאני") נתן עדות בעל פה ביום 16.1.2019.
ניתן לסכם את עדותו של כובאני (עמ' 148-154 לפרו') כך:
א. בבחירות 2013 רץ ברשימה עצמאית למועצת העיר;
ב. הוא ניהל מאבק בתקופת כהונתו של אביטן להנצחת בנו, שנהרג בשירות צבאי בשנת 2007;
ג. במסגרת המאבק חילק פליירים בנושא ההנצחה המכוונים נגד סירוב העיריה בראשות אביטן לאפשר את הנצחת הבן שנפל;
ד. בתקופת בחירות 2013 התקשר אליו מישהו שלא הזדהה ואמר לו "יש לך מתנה בחניה". האיש שהתקשר לא אמר לו מה לעשות בחוברות. כשהלך לראות מצא חוברות (חוברות ההשמצה) בה מנוגח אביטן וזה התאים למטרותיו. לכן כשחילק את הפליירים חילק גם את חוברות ההשמצות;
ה. הדבר חזר על עצמו מידי יום, מישהו שם לו בחניה חוברות השמצה, והוא חילק אותן יחד עם הפליירים;
ו. הוא לא יודע בוודאות מי התקשר אליו ושם לו את החוברות, אך הוא משוכנע כי זיהה את קולו של יהודה פרץ, שהיה מקורב לאביטן וקיבל ממנו תפקיד, ולאחר מכן כשלקח ממנו אביטן את התפקיד הוא היה נגדו.
ז. הוא כמעט לא הכיר לפני כן את יהודה פרץ אך הוא יודע לזהות קולות;
ח. כמו כן מספר ימים לאחר שהחל לחלק את חוברות ההשמצות יהודה פרץ התקשר אליו והזמין אותו לכוס קפה. לטעמו של העד יהודה פרץ ניסה בפגישה זאת "לרחרח" אם הוא יודע מי מביא לחנייתו של החוברות;
ט. הוא ראה את החוברות אותן חילק (חוברות ההשמצות) כיומיים לפני בחירות 2013 במטה של גנדלמן ברחוב הנשיא בחדרה.
147. גנדלמן מנגד נתן את גרסתו לענין חוברת ההשמצות, בעדויותיו בבקשת החסינות ביום 16.1.2019 ובתובענה העיקרית במסגרת תצהירו נ/10.
148. גרסתו של גנדלמן כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית בבקשת החסינות היא כדלקמן:
א. הוא לא מימן, לא הפיק ולא יזם את עריכת חוברת ההשמצות ו/או הפצתה (עמ' 24-25 לפרו'; עמ' 28 לפרו'; עמ' 32 פרו' שו' 22; עמ' 34 לפרו' שו' 10-11);
ב. הוא הכחיש את הטענה כי יהודה פרץ היה פעיל במטהו בבחירות 2013, וציין כי אין לו שום קשרי עבודה או חברות עימו (עמ' 25-26 לפרו');
ג. הוא לא מכחיש כי ראה את חוברת ההשמצות מסתובבת בעיר חדרה, והיא היתה אחת מכמה חוברות שהסתובבו בחדרה (עמ' 31 לפרו');
ד. הוא לא מכחיש שהחוברת הסתובבה גם במטהו (עמ' 31 לפרו');
ה. הוא לא אישר את עדותו של אלגון על פיה במטהו היתה ערימה גדולה של חוברות ההשמצות (עמ' 32 לפרו').
ו. לטענתו אלגון נוטר לו טינה כיוון שלא קיבל ממנו תפקיד כפי שציפה (עמ' 34 לפרו');
ז. בהתייחס לעדותו של כובאני הוא לא יודע לאשר או להכחיש, אין לו ידיעה על כך (עמ' 3 לפרו');
149. גרסתו של גנדלמן בתובענה העיקרית נתמכה בתצהירו נ/10.
בסעיפים 27-34 לתצהירו זה ציין לגבי חוברת ההשמצות כדלקמן:
א. שלל כל קשר לחוברת ההשמצות מבחית יזום, הפקה, מימון, עריכה והפצה;
ב. שלל עמידה מאחורי החוברת האמורה בכל צורה שהיא;
ג. חומרי תעמולה נוספים, דוגמת חוברת ההשמצות, הסתובבו "בשטח" בתקופת הבחירות;
ד. ציין כי את עדותו של מרחב יש לקחת בערבון מוגבל, שכן התמודד נגדו בבחירות 2018 לראשות העיר חדרה ונחל הפסד מוחץ. בנוסף בשנת 2016 התפטר מרחב מהנהלת העירייה ומתפקידו כמחזיק תיק הצעירים והספורט, ופנה אליו (אל גנדלמן) במכתב חריף ובו דרישה כי יתפטר ממתפקידו.
150. גנדלמן נחקר על תצהירו נ/10 אך לא נחקר על חוברת ההשמצות, ולדברי ב"כ התובעים, מסתמכים התובעים בנדון על חקירתו בבקשת החסינות (עמ' 1306-1307 לפרו').
151. בחינת העדויות האמורה שכנעה אותי לקבוע, כי לא נסתרה גרסתו של גנדלמן כי לא היה מעורב בכל דרך שהיא (יזום, הפקה, עריכה, מימון והפצה) במעשה חוברת ההשמצות.
152. גנדלמן לא הכחיש כי ראה את החוברת מסתובבת בעיר חדרה ואף במטהו, אך העיד שבמקביל ראה חוברות אחרות דומות שהסתובבו בעיר בתקופת בחירות 2013 (ראו סעיף 148(ד) לעיל).
ודוק – יסוד "הפרסום" שבעוולת לשון הרע דורש כי הפרסום יהיה אקטיבי ולא במחדל (למשל כשלא מנע את "הסתובבות" החוברת במטהו – שנהר, עמ' 87).
כשלעצמי סבורני כי לא סביר לדרוש מאיש פוליטי בתקופת בחירות לאסוף חומר משמיץ נגד יריב פוליטי המסתובב במטהו, או למנוע כניסה למטהו של חומר משמיץ על אודות יריבים פוליטיים, כשלא היה מעורב במישרין או בעקיפין ב"פרסומו".
לכן עדותה של שירלי כי גנדלמן לא הביע שאט נפש מחוברת ההשמצות אלא להיפך (סעיף 143(ב) לעיל), אינה סותרת את גרסתו של גנדלמן בנדון.
153. עדותו של מרחב לא סותרת את עדותו של גנדלמן כי לא היה מעורב בסוגיית חוברת ההשמצות בכל צורה שהיא, שכן כל שהעיד עליו היה כי הוא מכיר את החוברת, ולמטה בו עבד לא היה חלק בהפקתה (ראו סעיף 144(א)).
מרחב לא העיד על קשר כלשהו בין חוברת ההשמצות לגנדלמן;
154. עדותו של אלגון גם לא סותרת את גרסתו של גנדלמן. העובדה כי ראה, כעדותו, ואפילו נקבלה כמהימנה (ויש ספק בענין לנוכח אפשרות הטינה שרוחש כיום לגנדלמן – ראו סעיף 47(ו) לעיל), ערימה של חוברות השמצה במטהו של גנדלמן בתקופת הבחירות 2013, אינה מחדשת דבר. הרי גם גנדלמן העיד כי ראה את החוברת במטהו.
אלגון לא קשר בעדותו בדרך כלשהי בין חוברת ההשמצות לגנדלמן באופן אישי (ראו עדותו סעיף 145 לעיל). עדותו בכל הקשור לקשירת הדברים אינה בגדר עובדה עליה מעיד מידיעה אישית אלא עדות הסקה (ראו סעיף 145(ג)), שאינה קבילה, ולמצער משקלה נמוך.
בנוסף, את עדותו של אלגון כי קיבל לידיו מספר חוברות להפצה במטהו של גנדלמן סמוך למועד בחירות 2013 בחנתי בזהירות רבה, ולא נתתי לה משקל משמעותי משלוש סיבות עיקריות:
א. קטע זה בעדותו היה די סתמי. הוא לא פירט מי הפעיל במטה שמסר לו את החוברות להפצה, אלא טען בכלליות כי קיבל מספר חוברות להפצה. כך שלא ניתן לבחון את עדותו ואולי אף להזימה. נזכיר כי אלגון ציין בעדותו כי ליווה את גנדלמן עד לבחירות 2013 כשש שנים וחצי. כך שסביר כי מכיר את מרבית הפעילים אם לא את כולם, ומשכך היה יכול להצביע על זהות הפעיל שמסר לו את החוברות להפצה;
ב. בכל מקרה אלגון לא העיד כי גנדלמן מסר לו את חוברות ההשמצה להפצה, ובכך למעשה לא סתר את גרסתו של גנדלמן כי לא היה מעורב ב"ייצור" ו/או הפצת החוברות.
ג. לקחתי בחשבון כי קיימת כיום טינה בין אלגון לגנדלמן, עליה עמד גנדלמן בעדותו והזכרתי זאת גם לעיל.
155. עדותו של כובאני (סעיף 146 לעיל) גם לא סותרת את גרסתו של גנדלמן. כובאני קיבל ממאן דהוא עלום, אותו חושב כי זיהה לפי קול בשיחה טלפונית, למרות שלא הכירו קודם לכן והוא אינו מומחה לזיהוי קולות.
הוא זיהה את הקול כקולו של "יהודה פרץ", אותו גנדלמן שלל כפעיל של מטהו (סעיף 148(ב) לעיל), וגם לו (ליהודה פרץ) יש "מטען אישי" נגד אביטן (סעיף 148(ו) לעיל). היינו לא ניתן לשלול כי האחראי לפרסום חוברת ההשמצות הוא בכלל יהודה פרץ, ככל שאכן הוא זה שהתקשר לכובאני (וגם זה לא הוכח כנדרש).
דא עקא – התובעים, שעליהם נטל הראיה בנדון, לא טרחו לזמן את יהודה פרץ לעדות בנקודה זאת, לאישור עדותו של כובאני, עליו הם מסתמכים.
נחיצות הבאתו של יהודה פרץ לעדות גם עולה לנוכח עדותה של שירלי (סעיף 143(ב) לעיל), כי אינה יודעת על ה"סיפור" של יהודה פרץ וחוברות ההשמצות, עליו העיד כובאני.
מחדל זה של התובעים מחליש את גרסתם לפחות לגבי עדותו של כובאני ו/או הקשר שניתן לקשור בינו לבין יהודה פרץ ו/או בין חוברת ההשמצות לגנדלמן, מכח הכלל שבפסיקה בנוגע לאי העדת עד רלוונטי ללא סיבה סבירה.
156. עדותה של שירלי גם לא היה בכוחה לסתור את גרסתו האחידה והיציבה של גנדלמן בדבר אי מעורבות ב"ייצור" ו/או הפצת החוברת.
הזכרנו כבר לעיל כי עדותה של שירלי בסוגיית חוברת ההשמצות היא בגדר עדות כבושה. ככזאת משקלה נמוך (ראו סעיף 143(א) לעיל);
עדות כבושה זאת מזכירה בכלל את הזהירות הרבה בה יש לבחון את עדותה של שירלי בהתייחס לגנדלמן לנוכח היריבות האישית הלא קלה הקיימת ביניהם. בחינה זהירה זאת יש להחיל גם בסוגיית חוברת ההשמצות.
157. עדותה לגופה (סעיף 143(ב) לעיל) גם לא סותרת את עדותו של גנדלמן, ונבהיר הדברים:
א. היא הודתה כי אינה יודעת מי יזם, הפיק או ערך את חוברת ההשמצות;
ב. היא אכן ציינה תחילה כי לטעמה החוברות הופצו מהמטה של גנדלמן (להבדיל מעצם הימצאותם שם), אך בהמשך עדותה כבר סייגה עדותה זאת וציינה כי אמנם חוברת ההשמצות היתה במטה, אך היא לא יודעת להגיד כי פעילי המטה חילקו את החוברות. בהמשך עדותה שוב עשתה "זיגזג" בעדותה וציינה כי חוברת ההשמצות הופצה ממטהו של גנדלמן (ראו שינויי הגרסה של שירלי בסעיף 143(ב) לעיל).
"זיגזוג" זה בעדותה גורע משמעותית ממשקל עדותה בנדון, ומטה את הכף לכיוון הדיעה האומרת כי עדותה מוטה לחובת גנדלמן מחמת יריבות אישית.
ג. עוד נקודה להמחשה מדוע לא ניתן לסמוך על גרסתה של שירלי ניתן למצוא בעדותה לענין הפצת החוברת. לטענתה מי שציין כי חסרות חוברות להפצה זו מורן, בת זוגתו של גנדלמן, והיא גם זאת שהעבירה את החוברת לרדיו.
כשבית המשפט העיר לה (ראו סעיף 143(ב) לעיל) כי מורן לכאורה הפיצה החוברת אך לא גנדלמן, ציינה, שמורן לא עושה שום צעד ללא צביקה. היינו כאן כבר מעידה על הסקה ולא מעובדה שבידיעתה, ועדות סברה שכזאת לגבי עד שאינו עד מומחה אינה קבילה, או למצער משקלה נמוך.
אולם גם בעדותה זאת לא נתתי אמון, שכן שוכנעתי כי יש אפשרות קרובה שפועלת ממניעים אישיים נגד גנדלמן, וקשה היה לי לסמוך על עדותה בנדון.
ד. מנגד עמדה עדותו של גנדלמן כבר מהישיבה בשאלת החסינות ביום 16.1.2109, כי אינו קשור בכל צורה שהיא לחוברת ההשמצות, גרסה עליה חזר בתצהיר עדותו הראשית נ/10 שנחתם ביום 2.8.2020.
מאז ועד ישיבת ההוכחות מיום 19.5.2021, תקופה ארוכה, לא רק שהתובעים לא מצאו עדים טובים יותר לסתירת גרסתו של גנדלמן, אלא בחרו שלא לחקור את גנדלמן שוב בישיבה זאת על חוברת ההשמצות.
158. אם בכך לא סגי – נזכיר את תצהירו של זגדון נ/8, מנכ"ל העירייה בתקופתו של גנדלמן וסביר כי ליווהו בתקופת הבחירות 2013, כי לא היה לו יד בפרסום חוברת ההשמצות, ולא ידוע לו מי פרסם החוברת (סעיף 4). לא ראיתי כי נחקר על דבריו אלה בחקירתו הנגדית.
159. הנתבעים עמדו בסיכומיהם על עיקרי הדברים שציינתי לעיל, וסבורני כי דברים של טעם הם. לכן שוכנעי לקבוע, כי התובעים לא הוכיחו את מרכיב "הפרסום" בעוולת לשון הרע שמייחסים לגנדלמן בהקשר של חוברת ההשמצות והעילה הראשונה.
מכאן כי דין טענת התובעים לביצוע עוולת לשון הרע בהקשר של "חוברת ההשמצות" מצד גנדלמן כלפי התובעים, או מי מהם, דינה להידחות.
160. סוף דבר העילה הראשונה – לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין העילה הראשונה, שכוונה נגד גנדלמן, להידחות, וכך אני מורה.