פיצויים סטטוטוריים בגין פרסום התלונה מיום 31.3.2014
437. כפי שקבענו לעיל, העירייה חבה מכוחו של החוק לפיצוי התובעים בגין פרסומי הגשת התלונה מיום 31.3.2014 (חלק מהעילה הרביעית).
438. התובעים לא הוכיחו את נזקם המיוחד הנטען בתובענה, אך עדיין הם זכאים לפיצויים הסטטוטוריים הקבועים בחוק ללא הוכחת נזק.
התובעים גם ביקשו כסעד חלופי את פסיקת הפיצויים האמורים (ראו סעיף 17 לעיל);
439. הפיצויים הסטטוטוריים קבועים בסעיף 7א לחוק, שזה לשונו:
"7א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק".
(ד)לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.
(ה)הסכומים האמורים בסעיף זה יעודכנו ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי
סכומי הפיצוי בשערוך ליום מתן פסק הדין לפי חישובי, הם כדקלמן:
פרסום ללא כוונה לפגוע – כ-72,500 ₪;
פרסום בכוונה לפגוע – כ-145,000 ₪.
פרסום בכוונה לפגוע
440. שאלה ראשונה שיש לשאול היא – האם הפרסום דנן, והכוונה לנספח 55 לת/12 (הודעת דוברות העירייה) שהיווה, כדברינו לעיל, את המקור לפרסומי הגשת התלונה מיום 31.3.2014 באמצעי התקשורת השונים (נספחים 56-63 לת/12) נעשה "בכוונה לפגוע", כטענת התובעים בכתב התביעה ובתצהיר עדותו של התובע (ראו למשל סעיף 123 לת/12).
441. הפסיקה בנדון סוכמה היטב ברע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (8.9.2013) במילים הבאות (פסקה 8):
"... מעל לדרוש אציין, מבלי להכריע, כי יש היגיון רב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; שכן אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע, שקיומו לא הוכח במקרה דנא...".
היינו – כדי להוכיח "כוונה לפגוע" יש צורך להוכיח התנהגות זדונית, כוונה של ממש לפגוע.
האם רכיבים אלה מתקיימים במקרה דנן?
442. טענות הצדדים לעניין הודעת הדוברות פורטו בהרחבה לעיל במסגרת הדיון בעילה הרביעית, ולא נחזור עליהן.
נפנה גם לדבריי לעיל לעניין הודעת הדוברות כשדנו בתוכן הלא מדויק שלא שיקף המציאות, אפילו בבחינת "אמת לשעתה", בחלקים הרביעי והחמישי, בהתאם לחלוקתנו לעיל.
אף הסקנו כי במקרה דנן קיימת חזקת חוסר תום לב בפרסום (סעיף 16(ב) לעיל), שלא נסתרה על ידי העירייה.