18. בנקודה זו, דומני כי בית המשפט הלך כברת דרך לקראת ויזל, בכך שלא ייחס לו הסתרה ביודעין של דמי הניהול שנמשכו על ידו, כפי שעולה מפרשת הפרוטוקולים משנת 2006.
ומעשה שהיה כך היה. ביום 27.12.2006 ערך ויזל שני פרוטוקולים, שהאחד מהם עסק בדמי-הניהול של ויזל בלבד ובו נכתב כי הוחלט לשלם לויזל 100,000 ₪ לחודש עבור התקופה של ארבע שנים המסתיימת ביום 31.12.2006, וסך של 150,000 ₪ כדמי-ניהול חודשיים החל משנת 2007, ומענק שנתי שלא יפחת מ-6 תשלומים חודשיים. על פרוטוקול זה חתום ויזל בלבד, ומצוין בו כי הנוכחים הם "מניין חוקי" וכי יו"ר הישיבה הוא ויזל. באותו יום נערך ונחתם על-ידי ויזל פרוטוקול נוסף שעניינו בדמי-הניהול שישולמו לסימון בלבד, ובו נכתב כי הוחלט לשלם לסימון דמי-ניהול עבור כהונתו כדירקטור את הסך של 420,000 ₪ לתקופה המסתיימת ביום 31.12.2006, וסכום של 35,000 ₪ לחודש החל מ-2007 (הפרוטוקולים צורפו כמוצג 38 לסיכומי סימון). בית המשפט קיבל את טענת סימון כי רק הפרוטוקול הנוגע אליו נמסר לו, וכי הפרוטוקול הנוגע לדמי הניהול של ויזל לא נמסר לו. למעשה, עובדה זו אינה שנויה במחלוקת, באשר גם ויזל, רמי ודוידסון אישרו כי הם לא מסרו לסימון את הפרוטוקול הנוגע לויזל (פסקה 12 לפסק הדין).
איני רואה טעם טוב מדוע נערכו שני פרוטוקולים נפרדים באותו יום בנושא דמי הניהול. גם ויזל נשאל על כך בחקירתו והשיב כי הוא "לא ממש מתמצא בכל הסוגיה, בשביל זה החזקתי את דוידסון". בית משפט קמא עמד על כך שההסדרים שנקבעו רק ביחס לויזל בפרוטוקול 2006 והניסוח הנוגע ל"בעלי המניות" עשוי היה להטעות, אך למרות זאת, נקבע כי לא הוכח אי-גילוי ביודעין, מאחר שסימון יכול היה להסיק את המידע אודות דמי-הניהול שנמשכו על-ידי ויזל בשנת 2006, מדוחות ההרכבה של תושיה לשנים 2010-2011, שבהן נכתב:
"הוצאות דמי-ניהול לבעלי מניות לפי החלטה של מועצת המנהלים שהתקבלה ביום 27/12/2006. לפי החלטה זו, בעלי המניות יהיו זכאים לסכום של 2,400,000 ש"ח בשנת 2007, ובנוסף בעלי המניות יהיו זכאים לדמי-ניהול חודשיים בסך 150,000 ש"ח ומענק שנתי שלא יפחת מ-6 תשלומים חודשיים".
לאור זאת, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי "גם אם ויזל לא גילה לסימון באופן אקטיבי מהו השכר שהוא מושך לעצמו כדמי-ניהול, לא ניתן לקבוע כי הוא רימה אותו במידה שתצדיק את החלת הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות" (שם, פסקה 68).