165. עוד יודגש בהקשר זה שגם אם נקבל את טענתו של הנתבע כי לא ידע על העסקה האמורה, לא מדובר בעסקה חד פעמית מול המטה הארצי, אלא עסקה שהתבצעה והתחדשה משנת 2012 ועד לשנת 2016, לפיכך הנתבע היה צריך לדעת על העסקה מעצם תפקידו, בפרט כשאישר בעדותו כי לעיתים תכופות ערך ביקורת על כל הנעשה בעסקיו:
--- סוף עמוד 61 ---
"ש: כבעל עסק ואתה ציינת קודם שניהלת כמה וכמה עסקים, 6 חדרי כושר לפחות, 200 עובדים. כל כמה זמן היית בודק את הרווחיות של הסניף? זאת אומרת היית בודק? הרי הסניף רווחי, כמה מנויים יש לי, כמה כסף נכנס, כמה כסף יוצא, היית עוקב ברמה הזאת או שלא? בכלל לא?
ת : היינו עושים מאזני בוחן.
ש : מי זה אנחנו?
ת : ההנהלת חשבונות שלי.
ש : ואתה ביחד?
ת : הם היו מביאים לי את זה מוכן.
ש : כל כמה זמן היית רואה, עושה מעקב, כל רבעון?
ת : בואי נגיד כל חצי שנה.
ש : כל חצי שנה. והיית רואה אם הסניף רווחי או לא רווחי?
ת : אם צריך לייעל או לא או שכן. או שצריך לשפר".[190]
166. לשון אחר, לא היתה כל מניעה שהנתבע היה עומד בזמן אמת על פרטי העסקה ועל כדאיותה, שכן מסמכי ההתקשרות נמצאו בסניפים (שכן הוצגו גם במסגרת הליכים אלו), רשימות השוטרים גם היו במערכת הממוחשבת ולדבריו של הנתבע, התובע נהג לעדכן אותו בדבר ההפקדות שבוצעו על ידי המטה הארצי. לא שוכנענו כי התובע הסתיר מהנתבע כי "על הנייר" רשומים מאות שוטרים, כאשר נתון זה עולה לטענת הנתבעים עצמם מהמערכת הממוחשבת של הסניפים.
167. למעשה, רכיב תביעה זה מבוסס על הטענה כי ניתן היה להגיע לעסקה טובה יותר אילו התובע היה בוחר בהתקשרות דרך קרנות השוטרים, כפי שטוען הנתבע בחקירה הנגדית: "אם הוא היה בא מקרנות השוטרים כנראה היה משלם 1,700 משהו כזה שקל ועוד סבסוד של קרנות, בסביבות 400-450 שקל נוספים".[191] גם בהמשך טען הנתבע כי "זו הדרך שלי ולכן האבדן הכנסות פה זה ככה, האנשים האלה שנכנסו לחדר כושר היו, אם הם היו באמת באים להתאמן דרך קרנות השוטרים או שהם מתאמנים, היו אמורים לתת לי את הסכום כמו שכל אחד ואחד היה משלם לי, זה הכל".[192] אולם, מדובר בהשערה בלבד. אין כל ראיה המלמדת כי השוטרים ששילמו במסגרת ההסדר עם המטה
--- סוף עמוד 62 ---
הארצי היו נרשמים בהכרח דרך ההסדר היקר יותר של קרנות השוטרים. ההנחה של הנתבעים כי בפני השוטרים עמדו שתי אפשרויות, המטה הארצי וקרנות השוטרים, מוטעית מיסודה שכן לא מן הנמנע שבפני השוטרים עמדו אפשרויות נוספות כגון להירשם למכון כושר אחר שהיה מציע סכום נמוך יותר מההסדר של קרנות השוטרים. גם בסיכומיהם, כאשר בחרו הנתבעים להעמיד רכיב זה על סכום נמוך יותר, בסך כ- 400,000 ₪ (במקום 1,900,000 ₪), נימקו זאת על בסיס הנחה כי 20% מתוך השוטרים שהתקשרו בהתאם לעסקת המטה הארצי היו מתקשרים גם בהתאם לעסקת קרנות השוטרים. להנחה משוערת זו לא הוצג הסבר כלשהו והיא בוודאי אינה מבוססת על נתונים כלשהם, או על השוואה עם סניפים אחרים של הנתבע שהתקשרו עם קרנות השוטרים.