168. אין גם לקבל את הטענה כי התובע שלח הצעות מחיר מפוברקות למשטרה על מנת לזכות בהתקשרות. מעיון בהצעות האמורות,[193] לא ניתן ללמוד מתי הן נשלחו (אין ראיה כי נשלחו בפועל), למי הן נשלחו (אין אישור כי התקבלו בתחנות המשטרה), איך הן נשלחו (בפקס או בהודעת דוא"ל), וכיצד אנו למדים שבכלל התובע הכין אותם ולא גורם אחר. הנתבע טוען בתצהירו באופן לקוני כי ההצעות הועברו על ידי התובע למטה הארצי, אולם ללא כל ראיה התומכת בטענה זו.
169. הראיות מלמדות בבירור כי לכל היותר מדובר היה בטעות בכדאיות העסקה ולא בהחלטה מכוונת מצד התובע לפגוע ברווחיות הסניפים. מעבר לכך, לא יכולנו שלא להתרשם כי רכיב זה בדבר אובדן הכנסות נכלל בתביעתם של הנתבעים ללא כל ביסוס, כדי להגדיל משמעותית את היקף הדרישות כלפי התובע ומתוך אכזבה גרידא מכישלונם הכספי של הסניפים. על כן, התביעה בגין רכיב זה נדחית.
מכירת צ'יפים
170. הנתבעים טוענים כי כניסת המנויים לסניפים נעשתה בעזרת צ'יפים (כרטיסי כניסה אלקטרוניים) אשר מזהים את המנוי ומאפשרים את כניסתו למכון. עלות הצ'יפ למתאמן היתה 20 ₪ (סכום המוחזר לידיו במועד סיום המנוי) ולטענת הנתבעים, התובע שלשל לכיסו הפרטי את הכספים שנגבו בגין 4,000 צ'יפים, כך שעליו להחזיר 80,000 ₪. עוד נטען כי התובע כרת מאחורי גבם של הנתבעים
--- סוף עמוד 63 ---
הסכמי פרסום פרטניים עם שלושה בתי קפה ולקח לכיסו בגין כל עסקה סך של 11,000 ₪, וגם סכומים אלו צריכים להיות מוחזרים לידי הנתבעים.
171. מנגד, טוען התובע כי לא הוצגה כל ראיה המלמדת כי הנתבעים שילמו על רכישת הצ'יפים וכי גרסתם נשענת על עדותה של עדיאל, אשר לא ידעה להסביר כיצד ניהלה את גביית הכספים בגין הצ'יפים, וגם לא הוצגה כל ראיה להוכחת עסקת הפרסום עם בתי הקפה.
172. במחלוקת זו, הדין עם התובע, כפי שיוסבר להלן:
173. ראשית, לא הוצגה ראיה משכנעת כי בתקופת עבודתו של התובע נמסרו למנויים 4,000 צ'יפים. טענתם של הנתבעים לכך שנמכרו 4,000 צ'יפים בעלות של 20 ₪ לכל צ'יפ מבוססת על הצעת מחיר ששלח התובע לבית קפה קקאו ברמת ישי בה נרשם כי בית הקפה ירכוש עבור הסניפים 4,000 צ'יפים ובתמורה יקבל חבילת פרסום שכללה פרסום ברשתות החברתיות ובאתר של החברות.[194] עם זאת, לא הוצגה ראיה כלשהי לפיה הצעה זו התממשה בפועל, וגם לא הוצגה ראיה כי 4,000 לקוחות רכשו מהסניפים את הצ'יפים. עדיאל טענה בתצהירה כי להערכתה כ- 2,000 צ'יפים נמכרו בסניף ברמת ישי, וכי הערכה זו מבוססת על כמות המנויים שהצטרפו בשנים אלו, אך לא הוצגה כל ראיה התומכת בהערכה זו, כגון רשימת המנויים. עדיאל גם טענה בחקירה החוזרת כי תיעוד למכירת ה'ציפים ניתן היה למצוא דרך המערכת הממוחשבת,[195] אולם שוב לא הוצג כל נתון התומך בטענה זו. למעשה, מעדותה של עדיאל עולה כי לא היתה כל מניעה שהנתבעים יציגו את כל הנתונים הדרושים להוכחת רכיב תביעה זה, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. גם ארז בתצהירו אינו מדווח כמה צ'יפים נמכרו ללקוחות בסניף עפולה, אך מציין כי יתכן ועודכן בתוכנת הניהול כי שולם בעבור הצ'יפים.[196] באופן דומה, גם שרון בתצהירו לא ידע לנקוב כמה צ'יפים נמכרו ללקוחות אך ציין כי התשלום עודכן בתוכנת הניהול.[197] הנתבעים לא הציגו נתונים מתוכנת הניהול בנוגע לתשלום הצ'יפים, כך שאין כל ראיה מהימנה המלמדת כמה צ'יפים נמכרו הלכה למעשה.