174. שנית, לא הוצגה ראיה משכנעת ולפיה התובע לקח לכיסו את הכספים שהתקבלו תמורת הצ'יפים. כל העובדים אישרו כי התשלום עבור הצ'יפ נכנס
--- סוף עמוד 64 ---
לקופה הכחולה (סניף עפולה) או למעטפה (סניף רמת ישי), שם הצטברו תשלומים במזומן גם עבור כניסות חד פעמיות. עוד טוענים העובדים, כפי שנדון לעיל, כי התובע לקח את המזומנים מפעם לפעם, אך גם מהתצהירים וגם מהעדויות עולה בירור כי הם אינם יודעים בפועל מה נעשה עם הכספים. נזכיר, כי על פי עדותו של ארז, גם הפקידות ביצעו הפקדות של מזומנים מתוך הקופה הכחולה, כך שאין זה מן הנמנע כי הכסף ממכירת הצ'יפים הופקד גם הוא בבנק, ואין זה מן הנמנע כי הנתבע קיבל לידיו מהתובע מזומנים.
175. נציין כי הנתבעים טענו בסיכומיהם כי גם אם הצ'יפים נרכשו מכספו של התובע, הרי עדיין כאשר הלקוח מסיים את המנוי ומחזיר את הצ'יפ, דמי הפיקדון ששילם בסך 20 ₪ מוחזרים לו מכספי הסניף ולא מכיסו של התובע. אולם, מעדותו של שרון עלה כי בפועל הלקוח לא תמיד נדרש להחזיר את הצ'יפ עם סיום המנוי ולכן גם לא תמיד נעשה החזר כספי.[198]
176. שלישית, לא הוצגה אסמכתה כלשהי כי התובע ערך הסכמי פרסום פרטניים עם שלושת בתי הקפה וקיבל במסגרתם סך של 11,000 ₪ מכל בית קפה. הנתבע טען בתצהירו כי נודע לו על עסקת פרסום עם בתי הקפה, אך לא הסביר כיצד נודע לו הדבר (ארז, שרון, אלכס ודניס אינם מתייחסים לנושא זה בתצהיריהם) ולא מסר פרטים כלשהם בהקשר זה. הנתבעים נשענים על גרסתה של עדיאל שציינה כי היא יודעת על עסקת צ'יפים בין סניף רמת ישי לבין בית קפה לנדוור. למדנו מעדותה של עדיאל כי לכאורה קיים הסכם לעניין זה, שנוקב בסך של 11,000 ₪, וכי כאשר נפגשה עדיאל עם החוקר מטעם הנתבעים, מסרה לו קלסר ובו מסמכים הנוגעים לאותה עסקה[199] – אולם הנתבעים בחרו שלא להציג מסמכים אלו. הנתבעים גם בחרו שלא לזמן גורמים כלשהם מטעם בתי הקפה כדי לאשר את העסקאות ואת העברת הכספים לידיו של התובע.
177. התובע נשאל לגבי העסקאות עם בתי הקפה בחקירה הנגדית וטען כי למעט סכום שהתקבל מארומה, לא היו הכנסות בגין עסקאות אלו. עדותו של התובע בהקשר זה היתה עקבית, שוטפת ומשכנעת:[200]
"ש. ... למה לנדוור שיקלו את זה בחינם, אתה זוכר?
ת. למה? כי המצב היה כל כך גרוע ברמת ישי שהייתי חייב להכניס עוד אנשים....
--- סוף עמוד 65 ---
ש. איך זה עוזר, איך העזרה שהפרסום ללנדוור מביא לי אנשים?...