209. במקרה דנן, כל שעמד בפני הנתבעים בישיבת הבירור הם חשדות לגניבת ציוד וכספים. חשדות אלו לא הבשילו בסופו של יום לכדי הוכחה ברורה, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ונוכח הממצאים בדבר מהימנות העדים והתצהירים עליהם חתמו, היה על הנתבעים לכל הפחות להבין כי קיים ספק ברור עד כמה טענותיהם מבוססות. במצב דברים זה, היה על הנתבעים לערוך לתובע שימוע, ליידעו בדבר החשדות מבעוד מועד כדי לאפשר לו להיערך ולהציג את טיעוניו, ורק לאחר מכן לקבל החלטה על פיטוריו. בפועל, כפי שאישר הנתבע בחקירה הנגדית, התובע זומן לפגישה מבלי לדעת על החשדות, מבלי לדעת מי יהיה נוכח בפגישה וגם מבלי שנאמר לו שהוא יכול להגיע עם ליווי משפטי, והוא פוטר
--- סוף עמוד 75 ---
לאלתר.[208] התובע שאל את הנוכחים בישיבה האם הוא יכול שעורך דין ייצג אותו, יורם עונה לו בחיוב, אולם בא-כוח הנתבעים אומר: "אנחנו רוצים שיחה פתוחה, רגיל, לא עכשיו עורכי דין וזה, שימוע...",[209] וזאת במקום לעצור את הטחת ההאשמות ולאפשר לתובע להסתייע בייעוץ משפטי. כמו כן, מהדברים שנאמרו בישיבה עולה בבירור כי ההחלטה על הפיטורים התקבלה מראש, כפי שאומר החוקר בשלב מוקדם של הישיבה: "לגבי פיטורים, אני כבר אומר לך שאתה מפוטר, עוד מעט יתן לך מכתב לקראת שימוע ואז אתה תפוטר".[210] גם הנתבע אישר בחקירה הנגדית כי "זה היה בקטע של מובן במסגרת כל המקרה הזה שקרה דיברנו והוא הבין אשד שאין לו מה יותר לחפש",[211] ולאחר מכן אישר כי כבר ידע עוד קודם לפגישה ועוד קודם ששמע את דבריו של התובע, כי הוא לא ימשיך בעבודתו.[212] עוד אישר הנתבע כי לא הוצגו בפני התובע במסגרת אותה ישיבה מכלול הראיות שנאספו נגדו, כגון הקלטות, סרטונים ועדויות העובדים – אלא רק נטענו טענות בעל-פה וללא תימוכין במסמכים שהוגשו בסופו של יום לבית הדין.[213]
210. ישיבת הבירור התנהלה כלפי התובע באופן פסול ומביש, תוך איומים לכל הפחות מרומזים, על שלום ביתו ומשפחתו ועל עתידו האישי, החברתי, והמקצועי. התובע מתאר זאת בסיכומיו כמסכת הפחדה, ואין לנו אלא להסכים לתיאור זה. הנתבע אישר בחקירה הנגדית כי הוצע לתובע להזמין אמבולנס נוכח מצבו,[214] וגם יורם אישר: "הוא נכנס לויברציות רעידות, קור, בכי... הבן אדם היה בהיסטריה טוטאלית הוא פחד מהשם שלו והמשפחה שלו... יותר מזה הוא הסכים לסגור איתנו הייתי יכול להחתים אותו על רצח ארלוזרוב הוא היה חותם".[215] תמוה בעינינו כיצד הנתבע סבור כי התובע הגיב כך ללא שום איום מצד הנוכחים, כאשר לקראת סיום הפגישה, אחרי שהנתבע, בא-כוחו ויורם מציגים לתובע את כל החשדות נגדו, נקטע התמליל ולא ברור האם המשיכו הצדדים לדבר בחדר או מחוצה לו, ואז ממשיך התמליל ויורם אומר לתובע: "אתה לא יכול ללכת אני אגיד לך מסיבה אחת קטנה בלי שום קשר למצב שלך. מסיבה אחת קטנה",[216] ואז מוסיף הנתבע ומסביר לתובע כי במסגרת החקירות