--- סוף עמוד 76 ---
גילו עוד דברים אודותיו שהם משאירים מחוץ לעניין, ובא-כוחו מוסיף "לא נדבר עליהם גם. אני אומר לך שני דברים, סמים....",[217] ו-"הנושא האישי שלו עם נשים... אני יכול להראות לך את הצוות של העובדים שלך שהם יודעים את זה ולא מצהירים על זה... אין שום אזכור של רומנים כאלה ואחרים למרות שחלק ידעו, זה הכל, אז אנחנו לא הולכים למקומות האפלים האלה... העניין שלנו... דני מרגיש מרוצה... אתה צריך עכשו לחשוב איך אתה איתו סוגר פינה".[218] בהמשך מוסיף בא-כוח הנתבע: "כשעושים שטויות נפגעים, אבל אנחנו עכשיו עוד ברמה של שליטה, כשזה יצא למשטרה, וזה יצא לבית משפט לי אין שליטה, אז מה אמרת? היום יש את כל התביעה מוכנה לגשת לבית משפט... אני היום בבוקר מוכן עם תביעה, עיכוב זמני על כל הנכסים שלך ותצהירים של עובדים נגדך ותלונה במשטרה...".[219] ואם לא די בכך, מוסיף בא-כוחו של הנתבע כי על התובע להחליט "איך אתה מרצה אותו כדי שהכל יסגר פה כאן ועכשו".[220] ועוד אומר בא-כוח הנתבע: "אני הכי רוצה בעולם שהכל יגמר בצורה יפה ואני אומר לך שהדרך היחידה שאף אחד לא ידע מזה שנסגור את זה בחדרי חדרים ולא נעשה מזה קטע של זה, אני כי אדרוש את הכסף...".[221] בשלב הבא, כדי שהדברים לא יוקלטו, יוצאים הנתבע והתובע מחוץ לחדר הישיבות להמשיך את הדין ודברים ביניהם, וכאשר הם חוזרים לחדר ניתן להבחין בבירור כי התובע במצב נפשי קשה מאוד, הנתבע מציע להביא לו מעיל כשהוא מבחין שהתובע רועד, ובין היתר אומר התובע לנוכחים: "אני הולך לדפוק לעצמי כדור בראש".[222] ואחרי כל זה, מחתימים השלושה את התובע על התחייבות לנהל מו"מ וויתור על קיום שימוע. ההתנהלות כלפי התובע היתה קשה וחמורה, ולא פחות חמורה זהות המעורבים.
211. אכן, כפי שקבענו לעיל, התנהלותו של התובע במסגרת עבודתו לא היתה חפה מכשלים והוא אף ביצע עבירות משמעת חמורות. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את אי-קיומו של השימוע, ובוודאי שאין בכך כדי להצדיק את האופן בו נהגו הנתבע, בא-כוחו והחוקר כלפיו במסגרת ישיבת הבירור. חובתו של מעסיק לנהוג בכבוד ובדרך ארץ, גם כלפי מי שהוא חושד בו במעשים חמורים. נוכח הדברים האמורים, וכן בהתחשב בשאר נסיבות העניין לרבות משך תקופת
--- סוף עמוד 77 ---
העבודה, תפקידו, שכרו וגילו, זכאי התובע למלוא הפיצוי הנדרש בסך 62,500 ₪.
תשלום בגין עבודה בשעות נוספות
212. התובע טוען כי נדרש לעבוד שעות ממושכות בשלושת הסניפים, ואף עבור סניפים אחרים וכן עבור הנתבע באופן אישי, וכי יש לחייב את הנתבעים בתשלום 60 שעות נוספות בחודש. עוד טוען התובע כי למרות שהיה בעל סמכויות מפליגות שהוטלו עליו על ידי הנתבע, שכרו לא היה גבוה באופן התואם משרת אמון, לא היה שותף למידע רגיש או לקבלת החלטות משמעותיות בסניפים, והיה מפוקח ומנוהל על ידי הנתבע כל שעות היממה.